כשמדברים על מועדוני רוגבי בישראל, עדיין צריך לדבר על יזרעאל גלבוע ועל כל היתר. מועדון שהיה נראה חלק טבעי לגמרי מהנוף גם באזור כפרי של סקוטלנד או צרפת. יושב בתוך קהילה תומכת שחיה רוגבי, עם אצטדיון רוגבי ייעודי ומסורת של דורות. יזרעאל גלבוע הוא לא המועדון המוביל בישראל – היא הבית הרוחני של הרוגבי הישראלי.
ומועדון שיכול לשמר רמת מקצוענות שהוא רף של מצויינות לרוגבי הישראלי. בסוף השבוע הכריז המועדון על מינוי נוצץ של מאמן זר – הווארד מניסי. שחקן עם עשרות הופעות במועדוני העל של דרום אפריקה, וגם נבחרת דרום אפריקה A (הנבחרת המשנית לספרינגבוקס). הוא יחליף מאמן זר אחר – זאק לאבהלאבה הפיג׳יאני. מועדון שאם חסרים לו שחקנים בקו הקדמי, מביא שחקני איכות כמו מקמילן מולר, ת׳אביסו נדלצ׳ה וסבסטיאן ג׳וב. מועדון שממחיש מה כן אפשרי ברוגבי הישראלי. גם אם המשמעות היא עשרות שנים של עבודה.
🏉🏉🏉
עידן זילס, תפקידך בכוח?
יו״ר מועדון רוגבי יזרעאל. גם חבר הנהלת האיגוד.
חשבתי שאתה הדי.ג׳יי.
עושה מה שצריך. בליגה האזורית, כשלא שידרתי זה מה שעשיתי.
חייבים להודות: הרוגבי הישראלי כמעט תלוי בכם. אצטדיון תקני למשחקי בית ומשחקי הליגה האזורית. את המאמן הקודם שלכם ניצלו גם בנבחרת השביעיות וגם בליגה האזורית. אם לא הייתם קיימים – היה לרוגבי הישראלי הרבה יותר קשה.
״זה החזון שלנו לא משהו שאני אומר לך עכשיו בראיון. חזון המועדון הוא להיות מועדון הרוגבי המוביל בארץ, והמנוע שמצמיח את הרוגבי בישראל.
אני מאמין שאנחנו כאלו, אבל אנחנו לא מיישמים במלואו את החזון כי לרוגבי הישראלי יש הרבה לאן לצמוח. האיצטדיון מקיים החזון. אנחנו מארחים מועדונים אחרים שרוצים לעשות אצלנו מחנות אימונים. יש לנו נציגים בכל ועדה של האיגוד, ואנחנו דוחפים את כל השחקנים שלנו לנבחרות ולעבור קורסים באימון. בנינו כמה מהמאמנים החשובים בענף, כמו נמרוד קפלן ורענן פן שעשו עבודה מדהימה בנבחרות ישראל השונות״.
אז מה עוד חסר?
״למשל רוגבי נשים. זה נון שעדיין אין לנו קבוצה. אבל אנחנו כבר בשלב של פיתוח נערות והבאתן לענף. אנחנו רוצים להתחיל עם בנות שנחשפו למשחק בגיל צעיר. להתחיל מקבוצות צעירות ולהגיע לקבוצת בוגרות״.
🏉🏉🏉
אז לפני שאני מדבר איתך על המועדון, חייב להבין עד כמה הרוגבי חי אצלכם – שבוע שעבר הספרינגבוקס משחקים עם האול-בלקס, מנצ׳סטר יונייטד עם ליברפול, מה יותר מעניין את האנשים בקיבוץ?
״לגמרי הרוגבי. יש כמובן צופים לכדורגל, אבל ברוגבי אנשים ייצפו בצפייה מאורגנת. או במועדון או בבתים״.
אז איך זה עובד אצלכם, איך אתם מגיעים תמיד לכמויות טובות של שחקנים? האיצטדיון? מסורת?
״אצטדיון לבד, או מסורת בלבד, לא ייצרו שחקנים. אנחנו עובדים היום ב-14 בתי ספר שונים שבהם יש למאמנים שלנו שעות קבועות לפעילות טאג-רוגבי. בכל בית ספר כזה כ-100 ילדים בסמסטר ראשון ועוד 100 בסמסטר שני.
הפעילות הזו זמינה לתלמידים בין פעילויות אחרות, והרבה בוחרים טאג רוגבי כי זה משחק כיפי והמאמנים שלנו טובים. אז ככה יש לנו אלפי ילדים ברחבי העמק שנחשפים למשחק. הם לא יודעים עדיין לתקל, אבל הם יודעים לתפוס ולמסור כדור, הם יודעים איך לרוץ, הם יודעים איפה לעמוד בהגנה״.
חוץ מבתי ספר?
״עשינו למשל קייטנת קיץ לגילאי בית ספר יסודי. זה הביא כ-25 ילדים. יש קבוצות מגיל קטנטנים, (גילאי גן וכיתה א׳), עד לקבוצת הנוער. בשבוע הראשון התאמנו ביזרעאל כשמונים ילדים. יש לנו מועדוני לווין בדוברת ובהזורע לילדים עד גיל 12. הכל כדי להנגיש את הרוגבי בכל רחבי העמק״.
🏉🏉🏉
הם יודעים מי זה דופונט? חשיפה היא תמיד בעיה לרוגבי בארץ. הרי אין כוכבים ישראלים ידועים
״לא. הם לא יודעים וזה לא חשוב. הרוגבי יש בו משהו די ממכר. אם ילדים נדבקים הם שלנו. יש כמובן תחרות מול הכדורגל והכדורסל בעמק, ויש תחרות מול הספה והטיקטוק בבית. אבל ילדים נהנים מהרוגבי וגם רואים את השחקנים שלנו שיוצאים לנבחרות נוער ומייצגים את ישראל. היו לנו הרבה חבר׳ה בני 15-17, שיצאו הקיץ לגרמניה לטורניר עד גיל 16 ולאליפות אירופה עד גיל 18 בפולין, הציגו רוגבי יפה והשיגו תוצאות טובות מאוד. רואים שאפשר להשיג דברים יפים דרך הרוגבי.
מתוך האלפים שנחשפים לרוגבי בבתי הספר, כמה עשרות יגיעו בכל שנה למועדון וייחשפו לרוגבי. ושם הם יפגשו את צוות המאמנים המעולה שלנו״.
אז מי אלו?
״קודם כל אמיר בויטלר, שאני חושב שהיום הוא הסמל של מועדון רוגבי יזרעאל. לא חושב שיש טורניר רוגבי במדינה שמועדון יזרעאל נמצא בו, שהוא לא נמצא. הכל בתשוקה לא רגילה. היום ראיתי אותו מאמן עשרה ילדים בני 6-7 על המגרש שלנו. קשה מאד ללמד ילדים בגיל הזה והוא עושה זאת בכישרון יוצא דופן. אמיר מעורב בכל קבוצות המועדון ובכל הפעילויות והיוזמות.
אחר כך אנחנו מביאים כאמור את הווארד מניסי. זיהינו צורך במאמן בכיר מאד והבאנו אותו. זה כמובן בעיקר לבוגרים ולנוער עד גיל 16 ו-18. הווארד גדל באקדמיה של השארקס בדרא"פ ושיחק ברמות גבוהות מאוד.
יש לנו את 'פרננדו' רון רייס מקיבוץ מגידו. מאמן מיתולוגי שגם הביא מאות ילדים לענף ואצלנו מאמן את הילדים עד גיל 12. זו השיטה אצלנו שכל מאמן יאמן קבוצת גיל והילדים יחליפו מאמנים בכל שנתיים וייחשפו לדברים שונים.
מאמנים אחרים הם יהל רוזיליו, גלעד ורדי וזוהר באום, שחקני הנבחרת שגדלו במועדון. בנוסף יש את אוהד זיו וצחי צפדיה, שחקנים בכירים לשעבר שמעבירים הרבה ידע לדור העתיד.
כשיש קבוצה כזאת של מאמנים שכולם חוץ מהווארד גדלו במועדון, אז ה-DNA של המועדון עובר מדור לדור, האהבה למועדון והגאווה להיות חלק מהרוגבי. מאמנים שמגיעים מבחוץ גם חשובים מאוד כדי להביא רעיונות חדשים, שיטות אימון וידע חדש.
לצד המאמנים יש גם צוות מתנדבים מדהים שמפעילים את המועדון מאחורי הקלעים״.
אז מהנקודה שלכם – מה אתה יכול להמליץ למועדונים אחרים. שאולי נמצאים במצב יותר ״סטרט אפי״
״שצריך לנהל את זה כמו עסק. לקבוע תמיד יעדים ולדאוג לעמוד בהם. להביא אנשים טובים למועדון ולדחוף אנשים לאימון. ותמיד לדחוף לכמה שיותר פעילות״. זו עבודה קשה אבל היא מביאה הרבה סיפוק.
אולי נשמע מהשיחה שלנו שזה בשמיים אבל זה לא. ראינו בשנתיים האחרונות את עידו טומאסיס בונה מאפס, ב-2 ידיים קבוצות ילדים מצויינות בהרצליה שגם זכו באליפות עד גיל 14. לפניו, עומר חלפי במנשה ותומר סרוק בהדרים גם הקימו מאפס מועדונים מצויינים בעבודה קשה. גם בנשים הקימו קבוצות רוגבי יפות. זה דורש עבודה והתמדה אבל זה בהחלט אפשרי ״.
מילטון קפלן, אולי אבי הרוגבי בישראל, עדיין מעורב?
״אני פוגש אותו הרבה. הוא מגיע למשחקים ולאירועים. תמיד יש לו רעיונות טובים. הוא גאה מאד במה שהוא רואה. גאה לראות את ההתפתחות של המועדון ומגיע לטורנירים. תמיד טוב לראות כמה הוא נהנה״.
(רונן דורפן)
