כשהאבא גיא רואה את הבן שלו על המגרש הוא בטירוף, מנחם משחק לפעמים נגד הילדים שלו ומחפש לתאקל אותם, עופר דווקא צועק "אבא בדרך" כשהוא רואה את בנו על הדשא ומרק מספר שבעבר הוא היה דוחף את הבנים שלו לרוגבי יותר טוב והיום הם מעירים לו שיעמוד בקצב.
אבות שמשחקים עם ונגד הבנים נהנים מכל רגע, בתוך ומחוץ למגרש
אם יש משהו שממלא גאווה של אב, זה כאשר בנו מחליט ללכת בדרכו, וכשמדובר באהבה הגדולה לרוגבי, הגאווה מרקיעה שחקים.
גיא ודולב גורפיל, מנחם, בועז ונמרוד בן מנחם, מרק, גיא ורועי גולדין ועופר ואייל פביאן. דור שני ויש גם דור שלישי למשחק והיפה הוא שכולם עדיין פעילים, עדיין משחקים, חלקם אחד עם השני. ענף ספורט שיוצר חיבור מעבר למגרש, מאחד ומגבש ומעל הכל מפרה אחד את השני, זהו סיפורם של ארבע משפחות נפלאות.
גיא גורפיל (52) בעל בית השקעות בברלין משחק רוגבי מגיל 14, עם הפסקה באמצע. לפני כמה שנים הוא שמע שיש רוגבי באזור מגוריו ולקח איתו את בנו, דולב (22) "זו הייתה אהבה ממבט ראשון" הוא נזכר "הוא נדלק על זה מיד, תוך זמן קצר הוא הפך לספורטאי מבריק ולשחקן נבחרת ישראל". שניהם משחקים היום בממוטות, זה לצד זה "תענוג לשחק ביחד, לראות אותו על המגרש, היום הוא הרבה יותר טוב ממני. כשהוא נמצא לידי, אני מרגיש בטוח. אני מלמד אותו שלשחקן רוגבי אין מגבלות, המגבלות הם בראש. לא משנה אם כואב או יורד דם, בסוף זה הכל בראש, תמיד אפשר לתת עוד, וזה משליך על החיים, לדעת שהכל אפשר אם הראש חזק ואתה החלטי."
מנחם בן מנחם אוטוטו יחגוג 60, אבל לא נראה שהוא יפרוש בקרוב, במיוחד לא אחרי שהוא צירף את שני בניו, בועז (25) ונמרוד (22) "הבנים שלי גדלו ונשמו רוגבי מגיל צעיר, אז לא הייתה להם ממש ברירה" הוא צוחק "ממלא אותי גאווה וסיפוק לראות את הבנים גדלים להיות שחקני רוגבי ובמיוחד שהם חולקים איתי את האהבה למשחק".
גם יו"ר איגוד הרוגבי עד לא מזמן, עופר פביאן, יחגוג באביב הקרוב 60 וגם הוא לא מוותר על דקות משחק לצד בנו, אייל (23) "אין גאווה גדולה יותר מאשר לשחק עם הבן שלי על המגרש" הוא מספר "היום אני 'תורם' דקות פה ושם ואייל אחד השחקנים המובילים של הקבוצה אז עדיין מידי פעם שנינו על המגרש". עופר יודע שמעמדו ותפקידיו (גם כחבר הנהלת האיגוד והקבוצה) עשויים להשפיע על המשחק של בנו, בעניין הזה הוא אומר בנחרצות "בזמן משחק אני משתדל בעיקר לעודד, את הטקטיקה אני משאיר למאמן ולקפטן".
מרק גולדין, אביהם של גיא (25) ורועי (21), יודע היטב איך זה להיות בן שהולך בדרכי אביו. לפני 38 שנים זה היה הוא שהלך אחרי אביו צ'רלס "בגיל 16 שיחקתי בקבוצת נוער ואבא שלי היה המאמן, בגיל 17 שיחקתי בבוגרים עם אבא שלי, הבנים שלי התחילו לשחק מילדות והיום הם משחקים עבור מועדון הרוגבי של ת"א ומהווים עוגן מרכזי של הקבוצה. כל משחק שאני יכול לקבל דקות משחק איתם על המגרש, זה עונג כפול: גם רוגבי וגם עם הבנים".
• אילו יכולות או יתרונות אתה מזהה שיש לדור הבא שלך?
מנחם בן מנחם: "מכיוון שבועז ונמרוד גדלו לתוך הרוגבי מגיל צעיר אני יכול לציין שהבנת וראיית המשחק שלהם מצוינת".
מרק גולדין: "גיא ורועי שניהם שחקנים מאוד מוכשרים. גיא בעל טכניקה אישית מאוד גבוהה, ראיית משחק רחבה ומתקל יפה מאוד. רועי שחקן נשמה, מאוד אגרסיבי ובעל יכולות מצוינות".
גיא גורפיל: "דולב משחק וינג או פול באק. הוא שחקן ורסטילי, מהיר, מתקל בטירוף".
עופר פביאן מוסיף: "אייל משחק בווינג והוא זריז מאוד".
איזה אבא אתה על הקווים? צועק הוראות? מעודד?
גיא גורפיל: "כשאני רואה את הבן שלי משחק אני בטירוף, אני יותר בלחץ מאשר כשאני משחק. אני צועק, לא שהוא שומע, אבל זה יותר בשבילי, אני פורק מתח וכמובן מעודד".
מרק גולדין: "אני אוהד מספר אחד של הבנים, אני מעיר להם, נותן הכוונה וגם חיזוקים חיוביים, אחרי המשחק אנחנו מנתחים ביחד ורואים מה ניתן לשפר".
מנחם בן מנחם: "אשתי ואני משתדלים להיות על הקווים כשאחד או שני הבנים משחקים ואנחנו מסתפקים בעידוד משם".
אתם מבלים ביחד גם מחוץ למגרש?
גיא גורפיל: "שנינו אוהבים אקסטרים, אוהבים סקי, בשלג, בים, בארץ ובחו"ל. אנחנו מנצלים את הזכות לאהוב את אותם דברים ולעשות אותם יחד. בטיול שחרור שלו, יצאנו לחודש לסרילנקה וגלשנו. היינו גם במדליביים ביחד. פעם אחת זכיתי ללוות אותו באליפות אירופה כשהם הגיעו למקום שלישי. היה מדהים להיות שם כשהוא משחק ובמעמד כזה".
מרק גולדין: "אנחנו עושים אימוני כושר משותפים וכמובן אוהבים לשבת יחד עם חברי המועדון ולשתות בירה."
עופר פביאן: "בילינו ביחד חופשה קצרה בצרפת בתחילת אליפות העולם וראינו שלושה משחקים ביחד – כייף של חופשה עם רוגבי איכותי, אוכל טוב ובונדינג אבא ובן".
איך זה לשחק אחד מול השני או באותה הקבוצה?
מרק גולדין: "תענוג גדול לשחק ביחד, אבל לפעמים זה גם יוצר מתחים. בהתחלה זו הייתה הדחיפה שלי אליהם לרוגבי יותר טוב, היום הם מעירים לי שאעמוד בקצב" צוחק מרק.
עופר פביאן שמשחק עם בנו ברוגבי הדרים, מספר: "אחד הצחוקים בקבוצה במשחקי אימון, זה כשאייל נכנס למגע ויורד לרצפה אני רץ וצועק 'אבא בדרך'".
מנחם בן מנחם: "פעם בשנה מתקיים משחק ה״אולדיז נגד יאנגיז״ של מועדון חזירי הבר מכבי חיפה ואז יוצא לי לשחק נגד אחד או שני הבנים שלי. זה תמיד אתגר וכיף גדול כי אנחנו מחפשים אחד את השני בתאקלים".
גיא גורפיל: "אנחנו משחקים אחד עם השני, גם רוגבי וגם טאצ'. להיות בקבוצה ולשחק ביחד זה כמו צוות של יחידה קרבית בצה"ל, אתה נלחם על החיים שלך ושל החברים שלך לקבוצה, אם לא קמת לתקל, כל הקבוצה סובלת, צריך לשים את הגוף שלך בשביל החברים, זה ספורט שצריך לתת את הלב והנשמה."
ומה אומר הצד השני? אייל, בנו של עופר פביאן, נחשף לענף מגיל שלוש כשהמשפחה היתה מגיעה לצפות באבא משחק. בילדותו שיחק בקבוצה ברעננה, אלא שבכיתה ז', הוא עבר לכדורסל "כל התקופה ששיחקתי כדורסל הרגשתי שזה ספורט עדין מדי ושאנשים אוהבים להתלונן" מה שהוביל אותו לחזור לרוגבי באופן רציני ואפילו הוא הוכר כספורטאי בשירות הצבאי.
"זה שאבא בענף זה כיף מצד אחד כי כולם מכירים אותו, מצד שני זה לא תמיד כיף כי לפעמים מרימים גבה כי אחרי הכל אני הבן של… לרוב אני לא מרגיש את זה. חד משמעית יש רצון לגרום לו לגאווה, אני יודע כמה זה משמח אותו לראות אותי על המגרש".