מהאי הקטן באוקיינוס השקט אל הארץ המובטחת: נמאני בולירואהרואה, השחקן מפיג'י שחלם על ישראל מילדות, הפך את החלום למציאות כשלבש לראשונה את מדי נבחרת ישראל בניצחון היסטורי על מלטה
בעוד ילדים רבים בעולם חולמים לבקר בפריז, לונדון או ניו יורק, ילד אחד באי קטן בפיג'י נשא עיניו לכיוון אחר לגמרי. נמאני בולירואהרואה (35), גדל באחד האיים הקטנים של פיג'י כשבלבו געגוע למקום שמעולם לא ראה. "כששואלים איזו מדינה בעולם אתה רוצה לבקר, כולם אומרים מדינות מאירופה, אני תמיד אמרתי ישראל," משחזר נמאני בעיניים נוצצות. "כנוצרי מאמין, גדלתי על סיפורי התנ"ך, על עם ישראל ועל הארץ המובטחת. תמיד האמנתי שיום אחד אזכה לראות את המקומות האלה במו עיניי."
הדרך לישראל עברה דרך המגרש. נמאני התחיל לשחק רוגבי בגיל חמש, כמו רבים בפיג'י, מדינה שהספורט הזה זורם בעורקיה. "בפיג'י כולם אוהבים רוגבי, אתה גדל לרוגבי כשאתה אוכל ארוחת בוקר, בצהריים, בערב," הוא מספר. בהפסקות בבית הספר, הילדים היו לוקחים אגוז קוקוס או בקבוק ריק ומשחקים רוגבי – משחק שהפך לחלק בלתי נפרד מזהותו.
המסע הספורטיבי של נמאני לקח אותו מסובה, בירת פיג'י, לניו זילנד, לאיי קוק ובחזרה לפיג'י, עד שבשנת 2019 הגיעה ההצעה ששינתה את חייו – לבוא ולשחק בישראל, בקיבוץ יזרעאל.
החלום שהפך למציאות
"כשהגעתי לישראל לא האמנתי שזה קורה במציאות," משתף נמאני בהתרגשות. "בשבילי זו הארץ המובטחת. אני מאמין בזה." הפער בין דמיון למציאות היה עצום. "בתנ"ך ישראל מתוארת כמו מדבר, אבל כשהגעתי ראיתי ארץ מפותחת, הרבה יותר מפותחת מפיג'י. אמרתי לעצמי – וואו, זה לא מה שחשבתי." נמאני מצא בישראל לא רק ארץ אלא גם משפחה חדשה. "המשפחה שלי הם החבר'ה מהקיבוץ ומהנבחרת," הוא אומר. למרות המרחק מאשתו ובנו שנשארו בפיג'י, ישראל הפכה לביתו השני.
מהר מאוד נמאני גילה את האופי הישראלי "יש לי ניסיון עם החוצפה הישראלית" הוא צוחק ומייד מחדד את ההיבט החיובי שלו "זה תחרותי בהקשר חיובי, אתה לא רוצה להפסיד, אתה שואף להשיג מטרות. אם בפיג'י כולם מקשיבים, כאן לכולם יש מה לומר".
נמאני שיחק בקיבוץ יזרעאל וכשמגפת הקורונה התפשטה בעולם, הוא נאלץ לשוב לביתו בפיג'י. זה היה רגע מכונן עבורו, היו לו הצעות מקבוצות אחרות בעולם, אבל בתוך תוכו הוא קיווה שהוא יוכל לחזור לישראל, ואכן, יום אחד הוא קיבל שיחת טלפון ממאמן נבחרת ישראל ותל אביב היט, שהציע לו להצטרף לקבוצה המקצוענית היחידה בישראל. נמאני לא חשב פעמיים והיה מבין השחקנים הראשונים בתל אביב היט. על פי חוקת הרוגבי, שחקן שמשחק באיגוד רוגבי במשך חמש שנים, יכול לייצג את המדינה שבה הוא משחק. אלו נקראים שחקני מסלול. ונאמני, אוהב ישראל, זה היה רגע עצום לעלות למשחק ראשון נגד מלטה עם מדי נבחרת ישראל. "זו הייתה תחושה מדהימה שלא ניתן לתיאור," הוא מתאר. "לייצג מדינה שרק חלמתי לבקר בה, שלא לדבר על לייצג אותה – זה היה בונוס ענק."
אבל המשחק היה רק חלק מהסיפור. בקהל היו מפגינים פרו-פלסטיניים שהחלו לצעוק בוז כאשר הנבחרת הישראלית שרה את ההמנון. "אמרתי לבחורים מהקבוצה שזה טוב, שאנחנו צריכים להוכיח להם שלמרות שהם כאן אנחנו יכולים לנצח," מספר נמאני. "ועשינו את זה. מעשים מדברים חזק יותר ממילים." הניצחון היה היסטורי – קבוצה שמדורגת 23 מקומות מעליה בדירוג העולמי.
ברמה האישית נמאני התמלא גאווה בסיום המשחק "שלחתי למשפחה ולחברים שלי תמונות שלי עם המדים הלאומיים של ישראל, פרסמתי את זה בפייסבוק. כתבו לי כמה שזה מדהים שאני מייצג את ישראל, זה הבית השני שלי. אני גאה בעצמי שאני מייצג את ישראל, אני יודע שישראל עברה המון בעבר וגם עכשיו, בשבילי כאדם אני אוהב את ישראל ומצפה לשחק יותר משחקים עבור ישראל".
אהבה ללא תנאי
נמאני לא מסתיר את אהבתו לישראל, גם כשהדבר אינו פופולרי. "לא אכפת לי מה אנשים אחרים יגידו או יחשבו עלינו," הוא מצהיר. "זה מה שאנחנו ומה שאנחנו מאמינים בו, אנשי פיג'י. אני לא מפחד להביע את עמדתי ברשתות החברתיות."
גם בתקופות מאתגרות מבחינה ביטחונית, אמונתו בישראל לא התערערה. "המשפחה והחברים שלי אומרים לי לשמור על עצמי כי הם רואים את החדשות," הוא אומר. "אני אומר להם – אני כאן, אתם לא. מה שאתם רואים בחדשות, אל תאמינו. אני טוב כאן, הולך ברחוב בביטחון."
פיג'יאני מול פיג'יאנים
ויש גם סיפור פיקנטי. נמאני משחק בקבוצת כוכבי הצפון בליגה האזורית, ומי אחת היריבות? קבוצת AI MATAI מפיג'י "פגשנו אחד את השני רחוק מהבית" הוא צוחק על המפגש עם חבריו מהבית "זה טוב, לדבר את השפה מחדש. אני מכיר חלק מהשחקנים. אני מצפה בכיליון עיניים למשחק".
שגריר של רוגבי וציונות
קווין מוסיקנט, מאמן נבחרת ישראל והקבוצה המקצוענית תל אביב היט, רואה בנמאני הרבה יותר משחקן זר. "אנחנו כבר לא מתארים אותם כשחקנים זרים" הוא מדגיש. "הם שחקנים בדרך לייצג את המדינה שלנו והם מחויבים לחלוטין. הבאתי את נמני לישראל ב-2019 כדי לעזור למועדון והוא היה חלק מהמשפחה שלנו מאז. שנינו הזלנו דמעה בניצחון מול מלטה."
מוסיקנט רואה בנמאני ובשחקנים כמותו נכס לא רק לרוגבי הישראלי אלא גם לגשרים שהספורט יכול לבנות. "רוגבי ואהבה זה החיבור. כל פעם מחדש אנחנו מוכיחים לעצמנו ולעולם שספורט יכול לבנות גשרים" הוא אומר.
עתיד מבטיח
נמאני רואה בהתפתחות הרוגבי בישראל מקור לגאווה. "כמאז שהגעתי לישראל ב-2019 ועד עכשיו יש התקדמות גדולה" הוא מספר. "נדהמתי מהרמה של הנוער והידע שיש ברוגבי. המאמנים עושים כאן עבודה נהדרת ומפתחים את הרוגבי בישראל." קווין מוסיקנט מוסיף חזון לעתיד: "הנבחרת הלאומית והתוכנית שלנו נותנים תקווה לעתיד. אנחנו רוצים להפוך את המדינה שלנו גאה ולהראות שנוכל להגיע לאליפות העולם יום אחד."
הבית במזרח התיכון
בעוד נמאני ממשיך להתגעגע לאשתו ולבנו בפיג'י, הוא מקווה שיום אחד יוכל להביא אותם לישראל. "הם ישמחו לבוא לכאן," הוא אומר בתקווה "כל הזמן אני פוגש אנשים ומקומות חדשים, הייתי חלק מצוות האימון בחיפה ופגשתי שם אנשים נפלאים, הייתי ביום המלח, רק באילת עוד לא הייתי" הוא צוחק.
עבור נמאני בולירואהרואה, המסע מאי קטן באוקיינוס השקט אל מגרשי הרוגבי של ישראל הוא יותר מסיפור ספורטיבי – זהו סיפור של אמונה, של חלום שהתגשם, ושל אהבה ללא תנאי למדינה שעבורו היא באמת "הארץ המובטחת".
"אם אתה רוצה לבוא ולשחק בישראל, זה מקום בטוח," הוא מכריז. "אל תאמינו במה שאומרים בחדשות. אני אחד השחקנים הזרים שבא וראה. אם אתה מאמין בדרך, תבוא – זו חוויה נהדרת."
