היסטוריה קלה לרוגבי הישראלי התרחשה השבוע במונט דה מרשן בדרום צרפת. ישי אברהמי, שחקן הנבחרת המשחק במועדון סטאד פראנסה, השתתף בטורניר הSuper Sevens היוקרתי עם כמה מהמועדונים הגדולים בליגת הטופ-14 הצרפתית, בינהם טולוז, לה רושל וראסינג 92. צרפת היא כידוע מדליסטית הזהב הטריה האולימפית אבל בין השחקנים היו כוכבים מכל העולם – למשל מרכוס מונטה הארגנטיני, שחקן השנה בעולם, וגם גסטון ראבול, סמי קונטני האלוף האולימפי מריו ורוסקו ספקמן – עם מדליית ארד טריה במדי דרום אפריקה. שלא במפתיע – בורדו זכתה בטורניר בניצחון על ראסינג.
אברהמי הגיע למועדון אחרי תקופה במועדון את׳לון באירלנד.״הגעתי לפה בתחילת החודש ישר לאימוני תחילת העונה. מאמן הנבחרת ועד רז (יו״ר התל אביב היט) סידרו לי את המעבר ויש לי איש קשר שדואג להכל. אני אמור לשחק בקבוצת ה״אספייר״ של המועדון, שזה קבוצה שמשלבת שחקנים עד גיל 21 עם כמה שחקנים חובבנים יותר מבוגרים ושחקני אקדמיה״, ישי מספר.
איך הלך לך מקצועית?
״במשחק הראשון שיחקתי 10 דקות מתוך ה-14. שתיים מהן עם כרטיס צהוב. שיחקתי עוד 3 דקות במשחק השני. עדיין לא הלך לי מספיק טוב כי לא נבחרתי לקבוצה לשבוע השני של הטורניר ועכשיו אני צריך להלחם כדי להשתלב בשבוע השלישי״.
האולימפיאדה מסביב?
״זה הורגש ביותר ולא תמיד בקטע טוב. חסימות כבישים על ידי המשטרה ועליית מחירים. יכולתי ללכת לגמר הג׳ודו של לניר ופלצ׳ק אבל לצערי הייתי חולה״. אבל את האווירה בספורט הצרפתי בימים אלו חווה בטורניר עצמו, הראשון אחרי הזכיה של הצרפתים בזהב. ״האווירה הייתה די מדהימה. 2000 או 3000 צופים בקלות״.
אברהמי מדבר על ההתלבטות שקשורה לחיים מחוץ לארץ בתקופת מלחמה. ״כשהצטרפתי לקבוצה באירלנד לא הייתה לי שום התלבטות. הייתי אחרי שנת שירות וזו הייתה הזדמנות שאי אפשר היה לסרב לה. בתקופת המלחמה זה היה אחרת. קשה לך שאתה לא לוקח חלק בעזרה ולא אשקר אם אגיד שהייתי קרוב לפרישה. אבל הייתה לי שיחה ארוכה עם נימי קפלן (מאמן נבחרת הנוער). החיילים הקרביים, הרבה מהם חברים שלי, הם מדהימים. אבל גם נציגות של ישראל בעולם בכל מקום חשובה בתקופה כזו. אז זו האחריות שלי מהבחינה הזו״.
החיים בצרפת הם שונים מאד מאירלנד, והקבוצה אליה הגיע היא בהחלט עליית מדרגה: ״באירלנד היו ארבעה אימונים בשבוע ועוד שלושה אימוני חדר כושר. כאן יש שני אימונים ביום בתוספת לחדר כושר. מאד קשה – אבל זה לטובה. אני בחיים לא הרגשתי כל כך מקצוען או כמו שהצבא קורה לזה ׳ספורטאי עילוי׳ כמו עכשיו. מבחינתי אני בריאל מדריד. ואני מבין את האחריות שלי – אם אראה פה רצינות והתמדה זה יפתח את הדלת בפני שחקנים אחרים״.
