ד"ש מהצפון

המועדון הצפוני ביותר באיגוד מתאושש משנה וחצי מאתגרות בצל המלחמה. מנהל המועדון, יניב גרטי, מתגאה בתחושת המשפחתיות, באנשי הצוות המסורים שהיו שם בזמן אמת ויודע היטב מה הסיבה שהם ממשיכים להניע את החלום "לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו למה אנחנו עושים את זה, ואז אנחנו נזכרים כמה הענף הזה תרם לנו בחיים"

כמה מועדוני ספורט ברחבי העולם אתם מכירים ש-85% משחקני הבוגרים גויסו למילואים, כל קבוצת הנשים פונתה מביתה ופוזרה ברחבי הארץ וקבוצת הנוער התאמנה תחת איום רקטי תמידי? הקבוצה מהגליל העליון הוכיחה בשנה וחצי האחרונות שהיא עשויה מחומר אחר. הנשים הצליחו להתאמן יחד נגד כל הסיכויים, המשיכו לשחק והתבססו במקום השני בטבלה, הנערים מצליחים לשמור על נוכחות יפה מאוד ברמה הארצית והבוגרים יחזרו כנראה בקיץ.

"לא הרבה מועדונים היו מצליחים לשרוד את התקופה הזו כמו ששרדנו" מתגאה מנהל המועדון, יניב גרטי "בסוף לא התפרקנו כי אנחנו מועדון חזק ברמה החברתית וזה גם הפידבק שקיבלנו מההורים שאמרנו לנו שהרוגבי זה המקום המוכר והבטוח לילדים שלהם בתוך המציאות הלא פשוטה הזו".

הפסקת האש בצפון אומנם נכנסה לתוקף בסוף נובמבר 2024, אבל עבור תושבי הצפון החיים עדיין לא חזרו למסלולם בעיקר בשל שתי סיבות, הראשונה היא התחושה שהפסקת האש שברירית, בעיקר נוכח הפרות חיזבאללה מעבר לגדר, והשנייה- המציאות שאליה חזרו תושבי הצפון.

"להחזיר תושבים עכשיו או לפני כמה חודשים זה אותו הדבר" אומר גרטי "יש יישובים שאי אפשר לגור בהם, יש בתי ספר שלא צריכים להיפתח, בכל יום נתון הם יכולים להרים טיל נ.ט ולירות. אנחנו רוצים להאמין שהצבא על זה".

מועדון גליל עליון הוא אחד מהמועדונים הוותיקים בישראל, בשנה הבאה הוא יציין 50 שנה להיווסדו ויניב גרטי (41) השתלב לתוכו מגיל 15 ומאז שיחק רק בשורותיו (ובנבחרת ישראל), אימן את כל הקבוצות וכעת מנהל אותו "אני ציפור גלילית בנשמה" הוא מעיד על עצמו.

מדי שנתיים מתאגדים מייסדי וותיקי המועדון לדורותיו למפגש חברתי שבו הם מעלים זיכרונות וסיפורים מתקופתם. המפגש האחרון היה בצפון ביקב טרה-נובה של אדריאן וינסיחר, שהיה שחקן המועדון.

במהלך השנים ידע המועדון עליות ומורדות ואף נסגר פעמיים למספר שנים, אלא שדווקא העובדה הזו מעידה על חוסנו וייחודיותו שפעם אחר פעם היו בו אנשים עם חלום, מוטיבציה ואמונה שניתן להתגבר על כל האתגרים שיש למועדון פריפריאלי, שחלק ניכר מהיישובים שלו צמודי גדר ולמודי מלחמות ומבצעים, שהאוכלוסייה מצומצמת מלכתחילה, שחלק מקבוצת הבוגרים מורכב מסטודנטים בתל חי שבשלב מסוים מסיימים את התואר ועוזבים וחלק ניכר מבני הנוער שגדלים במועדון ומובילים להישגים, מתגייסים לצבא ולאחר מכן עוברים למרכז.

ולמרות כל זאת לא תשמעו מגרטי תלונות או תירוצים "כולנו גדלנו כאן על שירות משמעותי בצבא, זו המציאות שלנו, הצבא תופס נפח גדול, אנחנו לא מצטערים על זה, אנחנו ממשיכים קדימה. מה שמחזיק אותנו פה זה הלב. בפריפריה כולם מכירים פה את כולם, בסוף אנחנו משפחה. יש פה קרוב ל-20 משפחות שהרוגבי היה שיקול מרכזי בהחלטה שלהם להישאר בצפון. יש כאן הרבה חתונות וזוגות שהכירו ברוגבי, חברויות שנשארות עד היום, אנשים באים בעיקר כי כיף להם. אני גדלתי על זה כנער ואני ממשיך להעביר את זה הלאה כמנהל של המועדון. לשמחתי יש לנו כאן צוות מדהים שבזמן שהייתי עסוק במילואים ובכיתת הכוננות, לקחו צעד קדימה ונתנו מעצמם כדי להחזיק את המועדון".

גרטי מדבר כמובן על צוות המאמנים, נעמה בדיחי שמאמנת ומשחקת בנשים והצליחה לאסוף את כל השחקניות לאימונים בוינגייט ולמשחקים, שרה חדד שמאמנת את הילדים, רביד ברוך שמאמן את הנוער והחליף את המאמן שגוייס למילואים וגיא גדנקן, עוזר מאמן נוער ונשים. "כולם לקחו הרבה מהמושכות בשנה האחרונה" מעיד גרטי "כולם רוצים בטובת המועדון, אנשים משקיעים יותר בגלל האילוצים ועכשיו אנחנו עם הפנים קדימה, את השנה הזו נסיים כמו שצריך ואני מאוד מקווה שבספטמבר כל הגליל יהיה כמו שהיה, הכל יפתח ונוכל לתת גז ולהביא עוד ילדים, נשים ובוגרים.

אחרי תקופה מנטלית מאוד קשה כשהרבה ממה שאתה עושה- לא מצליח, אתה שואל את עצמך 'למה אתה עושה את זה? למה אתה משקיע כל כך הרבה ולוקח הכל ללב, אז אנחנו נזכרים כמה הענף הזה עזר ותרם לנו בחיים וזה מה שמניע אותנו, ההבנה שהדבר הזה נכון ואנחנו נעביר את התחושה הזו הלאה".