גיא דותן, סליחה, סמיילי בשבילכם ובשבילכן, חוזר אחרי עשור לעולם הרוגבי עם תפקיד חדש: פיתוח חיילים ומועדונים.

שחקן ומאמן נבחרת ישראל לשעבר שהתחיל את הקריירה שלו מעבר לים, מתכוון להטמיע תרבות רוגבי בקרב הספורטאים המצטיינים בשירות הצבאי "רוצה להפוך את הרוגבי למרכז חייהם".

יש דמויות בעולם הרוגבי שאין מי שנגע בכדור ולא מכיר אותם. את גיא דותן (50) מכיר חצי מעולם הרוגבי הישראלי, החצי השני מכיר אותו בתור סמיילי "זה הפך להיות המותג שלי" הוא צוחק "יותר מכירים אותי בתור סמיילי מאשר גיא. למרות שזה קצת ילדותי, אני מחבק את השם הזה".

הכינוי נדבק לגיא כשהיה ילד ושיחק כדורגל, אלא שבמקום לבעוט, הוא היה נוגע בכדור עם הידיים, אז הילדים היו מכפכפים אותו והוא היה מחייך. "נשרתי מכל ענפי הספורט" הוא נזכר "נשארתי עד היום עם הרוגבי וגלישת הגלים".

את הרומן עם הרוגבי הוא התחיל בגיל 15 בעמק חפר, כשאבא של חבר, עם רקע של רוגבי מדרום אפריקה, החליט לקבץ כמה נערים וללמד אותם. האהבה הייתה ממבט ראשון. גיא הצטרף לקבוצה בנתניה וכשהגיע השירות הצבאי, הוא התגייס לצנחנים.

שירות צבאי, במיוחד קרבי, הוא ניתוק מאימונים ומשחקים לפרק זמן ארוך דווקא בשנות השיא של ספורטאי, רבים לא חוזרים לענף, וגם אם כן, המומנטום הולך לאיבוד וצריך להתחיל מהתחלה. התשוקה שבערה בגיא לרוגבי, הובילה אותו למגרש בכל סוף שבוע פנוי, בכל אפטר וכל רגילה. מי שהתחיל מאוחר במונחי הרוגבי העולמי ו"הוקפא" לשלוש שנים בשירות הצבאי, הצליח להניע את הקריירה בגדול, אחרי הצבא הוא טס לשחק בניו זילנד ולאחר מכן בארה"ב למשך שבע שנים.

אבל סיפור הסינדרלה הזה לא קורה בדרך כלל וזו בדיוק הסיבה שגיא, עם החוויה האישית והקריירה העשירה בענף, הוקפץ לפתח את תחום החיילים והמועדונים באיגוד. ענף הרוגבי חווה בשנים האחרונות צמיחה משמעותית, כדי לשמר את הכישרונות הצעירים, נוצר צורך משמעותי ללוות את השחקנים שמשרתים בצה"ל עד לשחרור ולשלב אותם ברמות הגבוהות.

"זו תוכנית של חמש שנים" מסביר גיא "שנה לפני צבא, שלוש שנות שירות ושנה אחרי צבא. בתקופה הזו צריך להשריש בהם רוגבי. לאפשר להם כמה שיותר שעות רוגבי, זמן משחק והזדמנויות להעשיר את היכולות שלהם. אין כאן שחקנים שהתחילו לשחק בגיל 5 ויש להם דורות אחורה של רוגבי במשפחה. הסיכוי שנאבד שחקן שיוצא לשירות צבאי הוא גבוה, כי אין תרבות רוגבי חזקה שתשאיר אותו".

גיא היה במקום אחר בחיים שלו, הוא פרש לפני כמעט עשור ממשחק ועסק בייבוא, נדל"ן ואנרגיה. למרות שמדי פעם צצו הזדמנויות לחזור לעולם הרוגבי, הוא לא הרגיש שזה נכון "התשוקה לרוגבי תמיד הייתה. אני יותר ביצועי, איש שטח, איש של אנשים". כשהגיעה ההזדמנות לפתח תוכנית חדשה בקרב הספורטאים הצעירים, גיא הבין שזה בדיוק המקום שבו הוא יכול לתרום. "רוב הבחירות שלי בחיים היו קודם כל רוגבי, תפרתי את חיי סביב זה, ההזדמנויות נוצרו כאשר הרוגבי הוא מרכז החיים שלי".

"יש פה שחקנים מוכשרים שגם מבנה הגוף שלהם מתאים למשחק, יש רצון ויש יכולת להתפתח. אבל צריך לזכור שזו עבודה קשה גם לטובים ביותר. זה תהליך מאוד רחב שצריך להתחיל מאיפשהו. אחד הדברים שחסרים פה זה תרבות של הרוגבי, רוב השחקנים לא יצאו מישראל כדי להבין מה זה תרבות של רוגבי, מה זה מועדונים. רוגבי ישראלי הוא סבבה, אבל מה שספגתי בכל המקומות שהייתי זה איך רוגבי הוא הדבר היחיד שחושבים עליו".

אחד הרעיונות של גיא הוא לפתח שותפויות עם 'מדינות רוגבי' שבהן יש קהילה ישראלית או יהודית חזקה שתוכל לתמוך בשחקן הצעיר בתקופת ההכשרה. "אם אני לוקח צעירים מכל המועדונים ומעודד אותם לשחק עונה אחת מעבר לים, הם חוזרים עם ידע וניסיון שגם אם הם היו משחקים בישראל עד גיל 50 הם לא היו מקבלים את זה". וגיא יודע על מה הוא מדבר. אחרי הצבא הוא קיבל פנייה מהאיגוד לקחת חלק בחילופי שחקנים בין ישראל לניו זילנד. "הייתי צעיר ואני אדם מאוד משימתי, בלי יותר מדי מידע נדלקתי על הרעיון". גיא טס לטימרו בניו זילנד ושיחק שם במשך חצי שנה כשהוא מתארח אצל אחד מבכירי איגוד הרוגבי בניו זילנד. "זה היה וואו, התמסרתי לחלוטין" הוא נזכר וזה בדיוק מה שהוא רוצה שהשחקן הישראלי יחווה "אני רוצה לאפשר לצעירים לטעום מהסוכריה שנקראת רוגבי שקשה למצוא אותה בארץ".

"התחלתי רוגבי בגיל העשרה ושם (ניו זילנד) הם מתחילים מילדות, הייתי צריך לגשר על פערים והצלחתי במידה מסוימת". לדברי גיא, הרווח כפול, גם לשחקן וגם למועדון "השחקן חוזר מחו"ל עם ידע שמשפר גם את המועדון, החשיפה לתוכנית תעודד שחקנים אחרים וכך הלאה. אני רוצה ללכת עם המועדונים יד ביד, לייעץ להם בתהליך, להרחיב את הבסיס ולגבש את הקהילה סביב המועדון. יעדים שאפתניים זה תמיד טוב".