מועדון הדרים: מהפכה חינוכית על מגרש הרוגבי

המועדון הצעיר ביותר בליגה הישראלית הוא גם זה שמוביל מהפכה שקטה של חינוך לערכים. הדרים, שנוסד לפני כעשור בלבד, הפך למקום שבו ילדים לא רק לומדים לשחק רוגבי – אלא מגלים את עצמם מחדש

המועדון הכי צעיר בליגה הוא גם אחד המועדונים ששמו להם למטרה להשקיע בדור הצעיר מהיבט של חינוך לערכים. לא במקרה מנהל הפיתוח של המועדון, שחר רייכר, שבעצמו נחשף בגיל מאוחר לרוגבי, החליט באמצע החיים ללמוד הוראה "הרוגבי הוא דרך להעצים את הילדים". וגם התוכניות הייחודיות של המועדון לשפר את היכולות  של השחקנים

יש מועדונים בליגה שפועלים עשרות שנים, שהשחקנים בהם גדלו לצד אבא ואפילו סבא ששיחק. זה לא המקרה של הדרים, המועדון "הצעיר" ביותר בליגה נוסד לפני קצת פחות מעשור. למעשה מנהל הפיתוח של המועדון, שחר רייכר, שיחק בפעם הראשונה בגיל 36(!). יש שהיו רואים בזה חסרון, לא שחר, מבחינתו הדרך לחשוף את הענף הוא דווקא מאילו שלא מכירים אותו בכלל. "בכל פעם שאני מפרסם מודעה שקשורה לרוגבי, אני נותן לאשתי לעבור עליו, היא לא קשורה לענף ותמיד גורמת לי לחדד טוב יותר את המסר". 

המועדון הצעיר גאה בבנייה של הדור צעיר עם ילדים עד גיל 10, עד גיל 12 ועד גיל 14. "יש שני מועדונים בארץ, הממוטות ואנחנו שהוקמו על בסיס נוער" מספר מייסד המועדון, תומר סרוק "בהתחלה לא היה לנו תוכנית לפתוח בוגרים, אבל הילדים גדלים ויש בוגרים. אני מאוד מאמין בענף הזה וחושב שהוא עוזר לילדים, מכיל ומקבל את כולם. אם נופל לך כדור או עשית טעות, אף אחד לא יצעק עליך, אם ניצחת את היריב, אתה לא תשפיל אותו".

החינוך לערכים מאוד נוכח במועדון הדרים, למעשה זה מה שמנחה את המועדון בגישה לדור הצעיר. "הילד אצלנו במקום הראשון, הוא בראש מעייני" מחדד שחר "אנחנו דוגלים בשוויון, בלהאמין בילד ובשחקן. אם יש ילד שמפחד מהדימוי שלו ומהיכולות שלו, אתה מעצים אותו דרך עבודה משותפת עם ילדים אחרים. לא תראה אצלי שחקנים שכועסים וצועקים על אחר, מותר לטעות. הגדולה של הרוגבי שכל ילד יכול למצוא את מקומו ואצלנו הילד במקום הראשון".

שחר רייכר הוא אדריכל נוף אבל בלי מניירות, הוא מעדיף להציג את עצמו "גנן" ולמעשה כך פגש את תומר סרוק שהיה לקוח שלו "הוא סיפר לי שיש לו מועדון רוגבי" הוא משחזר "אבל זה היה כמו להגיד לי שיש לו מועדון ברייקדאנס, זה היה רחוק ממני, מה לי ולזה". בנקודה הזו, המידע החדש הזה היה יכול לחלוף ולהישכח, אבל דווקא אז הגיע איימוס נתן, מי שהקים עם תומר את המועדון ושימש כמאמן "אני פוגש אדם שהיה איתי בסדיר לפני 20 שנה" מספר שחר על המקריות "אז אני שומע אותם והולך עם הבן שלי (עדי רייכר) לראות מה זה הרוגבי הזה, תוך שלוש דקות זה היה סיפור הצלחה עם הבן שלי".

אחרי הבן ששיחק בטורניר רוגבי בוינגייט, גם הבת, מאור רייכר, הוקסמה מהמשחק וביקשה להצטרף "ואז יצא שאני מחויב לענף, אני כבר צריך לקחת ולהחזיר את שניהם מאימונים. אני גם מכיר את תומר שהוא לקוח שלי ואת נתן שהיה איתי בצבא, פתאום נהיה חיבור מאוד טוב. אז אני מגלה שיש להם קבוצה בוגרת והתחלתי גם לשחק. המרחק ביני לבין שחקן רוגבי הוא רחוק מאוד, אבל תמיד צריך להעז ולנסות".

בינתיים נתן איימוס עזב ואילו שחר הצטרף למועדון והחל לגבש את משנתו החינוכית "במשך שנים עשיתי עבודה בהתנדבות, אין כאן עניין כלכלי, מצאתי כלי להעצים ילדים ואני מקבל תגובות מהורים שהביטחון העצמי של הילד עלה וזה משתקף בלימודים ובבית הספר. אנחנו מעודדים את הילדים לעבודת צוות ושיתוף פעולה, כל ילד בנוי אחרת, לכל אחד תפקיד שמתאים לו. בכדורגל יכול להיות שחקן כוכב שידע לעשות גולים לבד, כאן חייב לעבוד בצוות, אצלנו בהדרים כולם שווים, בנים ובנות משחקים ביחד".

העבודה עם הילדים הובילה את שחר למסקנה מפתיעה: הוא איש חינוך בנשמתו ולכן החליט להסב את מקצועו להוראה. "יכול להיות שזה בגלל הרוגבי, ברגע שראיתי את השינויים שעשיתי דרך הרוגבי, ראיתי שאני יותר איש חינוך מאשר רוגבי, או שזה משתלב. כמו שאני מספר לכולם שאני גנן מלשון 'מגן על הגן', היום אני עושה הסבה להוראה לבתי ספר יסודי שבו אני גנן, הפעם משורש להגן על הילדים, הכל קשור, הגינון, הילדים, הרוגבי. הענף הוביל אותי לחשיבה שאני צריך לעשות שינוי בחיים האישיים. קיבלתי גושפנקא שאני טוב בזה. מספיק שאני מסליל ילד למקום טוב, זה הערך המוסף. היה לנו משחק בשבת, הילדים שיחקו בעד 10, הביסו את הקבוצה השנייה. אחד האבות שואל אותי כמה נגמר, פתאום אני חושב על זה שלא עקבתי, הכי חשוב שנהנו".

בגילאים הצעירים, הבנים משחקים ומתאמנים עם הבנות, ככל שעולים בגיל, ההבדלים הפיזיים באים יותר לידי ביטוי ואז קורה דבר שמרגישים היטב בכל הענף ובהדרים זה מאוד בולט. הבנות מגיעות לגיל העשרה ולא נשארות, אצל הבנים תהליך הנשירה מגיע מאוחר יותר, לקראת ובמהלך השירות הצבאי. סיטואציה זו יוצרת להדרים "בור" בין בסיס צעיר חזק מאוד לבין קבוצות בוגרים.

"הרבה מועדונים סובלים מבריחת שחקניות בגילאים מתקדמים" מודה שחר שגם בתו בת ה-17 החליטה לפרוש לאחרונה "אני לא מכריח אף אחד, זה חיים שלהם". ובכל זאת הנשים חוזרות בגיל בוגר יותר לרוגבי. "אם זה היה קל לא הייתי עושה את זה" הוא מסביר "זה תמיד קשה ולא תמיד מתגמל, אתה משקיע בילד ואז הוא פורש לך, אני מרגיל את ההורים שזה לא חוג, זה מועדון רוגבי".

"הרבה שחקנים עוזבים וחוזרים אחרי זה, זה העסק, זה עניין חברתי" מסביר המייסד תומר סרוק "ההורים אומרים שזה ספורט מסוכן. אחר כך הילדים גדלים והם חוזרים". תומר לא מודאג, הוא יודע שיש משהו בענף הזה שמדביק אותך לכל החיים "יש ברוגבי משהו שאם זה תופס אותך זה תופס אותך. אני מאוד מאמין בספורט הזה כי הוא מאוד ייחודי. נכון, קשה להחזיק שחקניות מגיל 14, רוב הנשים שלנו התחילו לשחק בגיל מאוחר. למעשה מי שהובילו את הקמת קבוצת הנשים היו שתי ג'ודאיות מוכרות. ירדן מאירסון שהייתה מקום 20 בעולם בג'ודו, אחריה הגיעה גילי כהן  שייצגה את ישראל בשני משחקים אולימפיים. "הן ספורטאיות ברמה גבוהה. מה שיפה אצלן זה שהן עושות כל מה שצריך כדי ללמוד, יש להן משמעת מטורפת".

קבוצת הבוגרים של הדרים ממוקמת במקום השני והמכובד בטבלה, ולחשוב שהם נכנסו לליגה רק לפני מספר שנים בודדות "יש לנו בבוגרים ילדים שרק עלו, יש לנו חבר'ה בני 50, יש לנו כל הגילאים, זה מה שיפה" מספר תומר בחיוך "אני משחק קצת, זה הרבה יותר קשה כשאתה מבוגר. אני חולה על הספורט". המנוע של הקבוצה הם האחים ארי ואדם לויט "כבר כמה שנים הם עוזרים עם הנוער ומשחקים בבוגרים. הצורה שהם משחקים היא מטורפת" מספר תומר.

בהדרים מפעילים כמה תוכניות כדי לשפר את הביצועים והיכולות של השחקנים. מאמן הבוגרים, תומאס ברמן, מוביל בשנה האחרונה אימוני פרפורמנס, אימונים פרטיים, אחד על אחד שמטרתם להשלים לשחקנים את מה שחסר להם או מה שדרוש לשפר. תומאס עלה לארץ מדרום אפריקה והוא אחד משחקני המסלול שנשארו בארץ, הוא משחק היום בתל אביב היט וכעת, בתום חמש שנים באיגוד, הוא משחק גם בנבחרת.

תוכנית נוספת נולדה משיתוף פעולה עם איגוד הרמת משקולות. זו תוכנית ותיקה שהוחייתה לאחרונה מחדש. בין היתר האיגוד משאיל למועדון ציוד לאימון "זה ספורט שבונה כוח מתפרץ, גמישות ומונע פציעות" מסביר תומר. גם הצעירים וגם הבוגרים לוקחים בזה חלק אחת לשבוע כאשר השאיפה של המועדון לקיים שתי פעילויות בשבוע.

יום שישי מיועד לבנות. "אנחנו מקיימים אימון משותף לכל הבנות, מילדות עד גיל 10 ועד הנשים, המטרה היא להראות לילדות ולנערות לאן זה הולך, שיראו את המסלול עד הקבוצה הבוגרת. השחקניות מאוד תומכות ומחויבות לזה, הן מאמינות בספורט לנשים ויודעות מה צריך כדי שזה יצליח" מסביר תומר.

במועדון מפרגנים מאוד לצוות "כדי שתהיה יציבות, צריך הרבה אנשים שפועלים בשביל זה" מסביר תומר כשהוא מזכיר את מאמנת הילדים והנוער, לילי בירק לב. את המדריך ואחראי חשיפות בבתי ספר עידו ליבוביץ', המאמנת מיכל טרובולס והמדריך גלעד פיניאבסקי.

"לגבי הענף כולו, יש הרבה חבר'ה משוגעים לדבר שמחזיקים את זה, זה הכל תלוי בחוזק של מועדונים" מסביר תומר "זה אחד הענפים הכי צומחים בעולם. ארגנטינה אחת החזקות ברוגבי, אורוגואי, ברזיל, דרום אפריקה, באירופה הוא מתחזק כל הזמן. גם ישראל תהיה שם, באיזשהו שלב הוא יתפוס את התאוצה שלו, נעשה את הדבר הנכון. צריך להביא ילדים, בשביל שמנת טובה צריך הרבה חלב ולשם אנחנו שואפים".

המועדון הצעיר ביותר בליגה מוכיח שלפעמים דווקא חוסר הניסיון מאפשר לראות את הדברים אחרת  לא רק כמשחק ספורט, אלא כדרך לשנות חיים.