זאקריה לאבהלאבה מפיג׳י הגיע בתקופה קשה לאמן את הנורת׳רן סטארס
(רונן דורפן)
אימון רוגבי בישראל הוא הרבה יותר מעוד תחנה מקצועית בחייו של זאקריה לאבהלאבה – ״קואץ׳ לאבה״ כפי שהוא מכונה בארצו – שיאמן את הנורת׳רן סטארס בטורניר האזורי אחרי קצת יותר מחצי שנה שהוא נמצא בקיבוץ יזרעאל.
״ישראל היא לא מקום רגיל עבורי. אני בא ממשפחה מאד נוצרית וזו עבורנו הגשמת חלום להיות בישראל. במשפחתי כל הזמן שואלת אם הייתי במקום זה או אחר הנזכר בתנ״ך ואני צריך להסביר להם שאני כאן בכדי לעבוד״, הוא צוחק.
אבל הוא מבקר במקומות הקדושים לנצרות בכל הזדמנות ואני שואל אותו איך הם נראים לו בעידן כזה. האם לא ממוסחרים מדי? ״תראה, כמובן שלא ציפיתי שדברים יהיו כמו בתקופת התנ״ך. מה שקרה הוא אבל שבגלל המלחמה המקומות הללו ריקים. אין תיירים. ולרוב אין שם אנשים שיסבירו לך את המקום וידריכו אותך. וזה חבל, אבל עדיין מאד מרגש להיות שם״.
איך בעצם התחיל הקשר שלך עם הרוגבי הישראלי?
״זה החל בעצם ב-2019 כשהצלחתי לארגן לשני שחקנים שלי להצטרף לתל אביב היט – נמאני בוליראוראו ואיזי עמנואל. אז הקשר הראשוני ביני לקווין מוסיקנת׳ נוצר. וכשהתברר שמחפשים מאמן לבוא ליזרעאל נוצרה עבורי הזדמנות״. בוליראוראו יש לציין נמצא על מסלול הPathway לייצג בעתיד את נבחרת ישראל.
בפיג׳י הוא נולד וחי בעיר, הבירה סובה, אבל חיי הקיבוץ בהחלט התאימו לו. ״אני מגיע מהעיר, אבל אלו חיי אי, ואני פחות או יותר חיים ככה. במשפחות מורחבות. אנשים עוזרים אחד לשני ולומדים להבין אחד את השני.״
זו לא הפעם הראשונה שהרוגבי מביא אותו מחוץ לארצו. כשחקן שיחק גם במועדונים ניו זילנדים והוא אימן גם במאלזיה, סינגפור והודו. במדינת הענק הכין את ההודים למשחקי חבר העמים אותם אירחו.
״הישראלים מאד מהירים בהבנת המשחק וגם הטכניקה הבסיסית טובה. במדינות אחרות הייתי צריך לעבוד הרבה על טכניקה״, הוא נותן התרשמות ראשונית.
מאמן הנבחרת וההיט קווין מוסיקנט קצת מרחיב, במקומות בהם לאבהלאבה שומר על צניעות: ״זה היה מעבר לצירוף שני השחקנים. הוא לקח את חמשת השחקנים הפיג׳יאנים שהיו לנו באותה שנה לאימונים והם הגיעו אלינו בכושר משחק נפלא. הוא בכלל תוספת עצומה לרוגבי הישראלי״. מוסיקנט משוכנע שמדובר פה בתרומה עצומה לרוגבי הישראלי. ״אדם נפלא צנוע, ללא אגו. הוא מביא ערכי רוגבי אמיתיים. צניעות, הערכה לכל מי שמשחק את המשחק. לעולם לא מתעמת, מסביר דברים בעדינות וסבלנות. מאד מקווה שהמעורבות שלו ברוגבי הישראלי רק תגדל״.
*
אבל ההתחלה של לאבהלאבה הייתה לא פשוטה.
הגעת לארץ… ומלחמה. זה בטח היה קצת מפחיד. ומה מבחינת רוגבי?
״כמובן שהיה קשה. היו חסרים שחקנים. אי אפשר לקיים טורנירי 15 אלא רק שביעיות ועשיריות. אבל עשינו כמיטב יכולתנו. באימונים ביזרעאל תמיד יש מספיק שחקנים והם מאד מחוייבים. גם ממועדונים אחרים התארחו לאימונים. אני מאד שבע רצון שיש תכניות רוגבי בבתי ספר והרבה שחקנים צעירים באזור שלי. מאמנים מתייעצים איתי לא מעט, למשל תום ברמן (המנהל המקצועי בהדרים. ר.ד) שואל דברים כל הזמן״
אתה יודע, תמיד הייתה השפעה גדולה של דרום אפריקה על הרוגבי שלנו. גם המאמן הלאומי משם. רוגבי של טריטוריה. אתה תביא לנו קצת מהקסם הפיג׳יאני?
״כן, אנחנו אכן מביאים איזשהי חדוות משחק ולכן רוצים אותנו בכל מקום. פיג׳יאנים אפילו סייעו להרחבת הרוגבי במקומות כמו צרפת ואיטליה בכך שהפכו אותו למלהיב יותר. בגלל זה קווין מאד מעודד אותנו לבוא לפה. הוא יודע מה פיג׳יאנים יכולים לעשות לרוגבי המקומי״.
וזה מצויין. גם לפיג׳י יש מה להרוויח מזה. עם קבוצה פיג׳יאנית בליגה האזורית אנחנו מביאים ספורט לחיילים שלנו שמשרתים ברמת הגולן בזמן שאנחנו מסייעים למשחק כאן״.
ניגש לליגה האזורית – כמה חזקה ׳איי מטאי׳ (הקבוצה הפיג׳יאנית בליגה) במושגים שלכם?
״מאד חזקה. בפיג׳י רוב השחקנים הטובים עובדים בכוחות המזויינים השונים – צבא, משטרה, צי. הכוחות רוצים את שחקני הרוגבי כי הם ממושמעים ואתלטים ומתאמנים מיום שני ליום שני. הרבה מאד שחקנים מהקבוצה הזו הם ׳פרובינציאל׳ (רמת נבחרות מחוזיות) אז זו תהיה קבוצה טובה מאד״.
שמביא אותנו לשאלת הנצח לכל אוהד רוגבי: אתם אי קטן באוכלוסיה, פחות ממליון בני אדם, למה אתם כל כך טובים? כזו כמות אינסופית של שחקני איכות
״נשאלתי את זה כמובן במקומות שונים שהייתי בעולם ולמען האמת אנחנו שואלים את עצמנו את השאלה הזו. יש פה אולי משהו תרבותי. היה פרופסור אחד שעשה מחקר לפני 40-50 שנה על ילדים. וזה הסיפור:
יש לנו בפיג׳י גם אוכלוסיה הודית גדולה שהגיעה בתקופה הבריטית. הוא פשוט הניח כדור בפארק, כדור עגול כמו בכדורגל, ותיעד מה עשו הילדים כשראו אותו. הילדים ההודים בעטו בו. הילדים הפיג׳יאנים הרימו אותו ורצו איתו״.
אז אם אני אזכה להגיע לפיג׳י מה אני אראה שם במשחקי ילדים – משחק חזק מאד פיזית?
״קודם כל לא תצטרך לחפש טורניר. תלך לאיזו קהילה ותוך כמה זמן תראה שיופיעו ילדים ויתחילו לשחק טאץ׳ רוגבי. יכול להיות שתראה אפילו משחק מגע די קשוח בגיל צעיר. האמת היא שקצת הייתה שם בעיה. הרבה שחקנים נפצעו בטורנירים מקומיים כאלו. עכשיו הקשיחו את הכללים וצריך אישור לארגן טורניר״.
איזה תפקיד שיחקת?
״פול בק וסנטר חיצוני״
יותר איש של 15 או שביעיות?
״בשביעיות קצת ייצגתי את פיג׳י בטורנירים בינלאומיים – בפפואה, בבומביי (כיום מומבאי ר.ד), באוסטרליה. ברוגבי-15 הגעתי עד רמת נבחרת מחוזית. וגם שיחקתי קצת במועדונים בניו זילנד״.
אתה יודע, תמיד העריכו את השחקנים הפיג׳יאנים, אבל אנשים אמרו אתם צריכים מאמנים מבחוץ. והנה: דווקא עם מאמן מקומי התקרבתם מאד לחצי הגמר העולמי הפעם
״אני אהיה כנה – אני חושב שאנחנו צריכים את שניהם. מאד חשוב מאמן מקומי שמבין את התרבות. וגם מאד חשוב שנקבע סטנדרטים. אני חושב כך בכל מקום שהיתרון של מאמן זר הוא שהוא אובייקטיבי לגמרי. בפיג׳י מאמן מקומי תמיד מכיר הרבה מהשחקנים, את המשפחות שלהם, ולפעמים זה מסבך עניינים. מאמן אורח גם יודע תמיד שהג׳וב שלו עומד למבחן. אז הוא מתעקש יותר על סטנדרטים״.
מתי תזכו בגביע העולמי? נראה צירוף הקבוצה שלכם ׳דרואה׳ לסופר-רוגבי נתן דחיפה גדולה.
״תראה, הגענו לרבע הגמר העולמי ב-2007 גם לפני ה׳דרואה׳. אבל הפרנצ׳ייז הזה שינה הרבה. עד היום מסיבות כלכליות כל השחקנים הטובים שלנו עזבו וחלק עזבו לנבחרות לאומיות אחרות וחלק גם עזבו לשחק רוגבי ליג. אז סבלנו מכך מאד. ה׳דרואה׳ מאפשר לשחקנים מקצוענים להשאר בפיג׳י. להתפרנס יפה, ואפילו לקנות בית. אז עכשיו הנבחרת שלנו היא חצי מקומית וחצי שחקנים שמשחקים בצרפת ובריטניה ומקומות כאלו. זה איזון טוב. כי השחקנים מצרפת ואנגליה מביאים מקצוענות בעוד אלו מפיג׳י שומרים על תחושת האחדות. אני מקווה שה׳דרואה׳ ישתפרו עוד יותר ונוכל ללכת אולי עם 70% שחקנים מקומיים ולהתקרב למטרה כמו התמודדות על הגביע העולמי״.
איזה סגנון אפשר לצפות מהנורת׳רן סטארס?
״אני באמת רוצה להנחיל להם סגנון דומה לסגנון שלנו בפיג׳י. להניע כל הזמן את הכדור. אבל זה מחייב כושר מאד גבוה. אצלנו בפיג׳י מתאמנים כמו שאמרתי לך כמעט כל השבוע. אולי יום מנוחה אחד. כדי לשחק את הרוגבי הפתוח צריך כושר״.
אז השחקנים הישראלים בטח שונאים את האימונים שלך…
״השחקנים הגדולים מתלוננים יותר (צוחק). הם ממציאים כל מיני תירוצים. אבל אני מערבב את זה. בסופו של דבר כדי שנוכל לשחק גם הדוק וגם פתוח״.
מה התירוץ הכי מצחיק ששמעת כדי להתחמק מאימון
״הכי מצחיק שמישהו אומר שהוא לא יכול להתאמן כי הוא צריך לפגוש את הבת זוג שלו. בפיג׳י יחסים תמיד באים במקום השני לעומת רוגבי (צוחק). אתה מסיים את האימון ואז אתה מוצא בת זוג כועסת שמחכה לך בצד הדרך״
דברים אבל השתנו, באולימפיאדה האחרונה פתאום גם הנשים שלכם הביאו מדליה (ארד)
״כן, זה מצויין. רוגבי נשים הוא חדש בפיג׳י. כמובן שהמסורת שלנו והידע שלו על רוגבי עזרו גם למשחק הנשים להקדם במהירות. אחרי הכל מדברים רוקבי בכל משפחה, קהילה, באוטובוס, בבית ספר, בכנסיה…״
רגע רגע, מה בכנסיה? לא אמורים שם לעסוק בבשורה…
״עוסקים בבשורה, אבל לפני הבשורה ואחריה אפשר לדבר על רוגבי (צוחק).״
