נעמה בדיחי מפונה מביתה עם משפחתה אבל מתכוננת לשנה ה-12 שלה בנבחרת ישראל. עם לא מעט אופטימיות לפני קמפיין הנבחרת בזאגרב ובבודפשט
(רונן דורפן)
מוקדם יותר העונה, ממש עם תחילת המלחמה, יצאה נעמה בדיחי, שחקנית נבחרת ישראל וגם חברת הוועדה המקצועית של איגוד הרוגבי, לטורניר עשיריות בדרום אפריקה. החששות היו לא מעטים, עם העוינות המובהקת של הממשלה המקומית לישראל. המציאות הייתה שונה אך יחד עם זאת לא מלבבת. עולם הרוגבי היה ידידותי מאד, אבל מראות העוני ברחבי המדינה קשים. ״טיילתי במזרח ובהודו, ראיתי עוני, אבל פה היו אנשים שהקיום שלהם הוא לחיות תחת חתיכת פח בצד הדרך. וילדים שחיים ככה. זה מועך את הנשמה״, סיפרה.
אולי הדברים נותנים פרופורציות מסוימות גם לקשיים בישראל, אבל גם הם לא מעטים. נעמה מפונה עם ילדתה יערה בת השנתיים מקיבוץ יפתח למושב עצמון. את הקריירה המקצועית-אקדמית, תואר שני בחקלאות, הניחה כרגע בצד וחזרה לאימון גופני במכינה קדם צבאית.
האם היא ׳מנצלת׳ את מעמדה לקידום הרוגבי? ״ברור. לימי ספורט הכנסתי את הטאג רוגבי. זה היה כל כך פופולרי שכבר כשהורדתי את זה מהתכנית ליום ספורט של הקיץ, באו החניכים ודרשו שאחזיר את זה״. זה נותן לה תובנות על דרכים למכור רוגבי לצעירים. ״מדגישים את הקבוצתיות, על החיבור בתוך קבוצה״, ולכן היא גם אומרת במפתיע: ״רוגבי הוא במובנים רבים ספורט יותר ׳נשי׳ מ׳גברי׳״.
ועכשיו, בכובעה כשחקנית נבחרת, אנחנו מדברים לקראת סבב ה-trophy של רוגבי-אירופה. הדרג השני של רוגבי השביעיות לנשים ביבשת, ומשחקי הנבחרת בזאגרב (בסוף השבוע הקרוב) ובבודפשט (בחודש הבא). קצת אחרי שובה של הנבחרת ממחנה אימונים בצרפת (בו לא השתתפה) והיציאה לקמפיין.
נעמה, נתחיל בשאלה כבדה. בלי להיכנס לפוליטיקה, את מפונה מהבית שלך, אימא עם ילדה קטנה, ואת אמורה עכשיו להשקיע את הזמן והמאמץ לייצג מדינה שלא מסוגלת לדאוג לכך שתהיי בבית שלך. אולי הפרת חוזה בסיסי של אזרח עם מדינה?
״אני חושבת שזאת שאלה מעולה, ואני חושבת שהשאלה הזו בכלל משקפת את היחס שלנו כרגע למדינת ישראל. אבל התשובה שאני נותנת היא שיש הבדל מאד גדול בין ממשלת ישראל לבין מדינת אזרחי ישראל. ואזרחי ישראל, אותם אני מייצגת, עושים דברים מדהימים. מילואימניקים וכוחות ביטחון ואנשים פשוטים שבאמת עושים המון אחד לטובת השני. בטח בחודשים הראשונים של המלחמה. זה מה שאני מייצגת״.
אז לקמפיין הקרוב – דברי קצת על הקפטנית שלנו, נטלי (קלוץ), באיזו דרך היא מובילה?
״קודם כל אני אגיד שאני מתה על נטלי כבן אדם, כשחקנית ובטח כדמות מובילה ומנהיגה בנבחרת. אני מאד מאד שמחה לראות אותה בתפקיד. מאד סומכת עליה ושמחה לשחק לצידה. ספציפית יש כמובן הרבה סגנונות של מנהיגות אבל אני מרגישה שהכוח שלה הוא שהיא מאד יציבה. יש בה משהו מאד מרגיע ומאד נוסך ביטחון בקבוצה וקל ללכת אחריה. היא לא הולכת לקצוות, לא מתחרפנת, לא צועקת, לא נשברת, לא נואמת הרבה – אבל כשהיא מדברת היא מוצאת את המילים המדויקות״.
היא גם מצחיקה…. בראיונות יש לה פה גדול..
״לגמרי. יש בה משהו מצחיק. קצת דמות קאלט אמריקאית כזו. בירות וקולג׳ים והמון סיפורים מצחיקים על התקופה שלה בארצות הברית. אבל היא לגמרי רצינית בהתייחסות שלה״.
שאלת השאלות, בכל תחומי החיים השנה, כמה תשפיע המלחמה על הנבחרת?
״תראה, עברנו קשיים. אולי התחלנו מאוחר. אבל עברנו את כל התהליכים שצריך. היה מספר לא מבוטל של ימי אימונים והיה מחנה אימונים איכותי מאד בצרפת. אם דברים לא יילכו טוב אני לא אאשים את המלחמה. אבל אני כן חושבת שרוח הקרב שיש היום בכל ישראלי וישראלית, בלי להיות בומבסטית מדי, תבוא לידי ביטוי על המגרש״.
איך את מנתחת את הבית שלנו בטורניר בזאגרב?
״גיאורגיה סיימה רביעית בשנה שעברה ופינלנד שלישית. ישראל סיימה תשיעית אבל נעשה את המקסימום מולן. בשנה שעברה סיימנו מעל נורבגיה למרות שהפסדנו להן 5-10 במשחק מאד צמוד. אבל השנה אין לי ספק שננצח אותן״.
הופה! בטחון כאן!
״כן, כי התחזקנו בהרבה תחומים. הצטרפה אלינו שלי (פרי אור) שהיא שחקנית עם המון פוטנציאל. אתלטית נהדרת. יש את נועם (פילו) שלדעתי גם לא הייתה בשנה שעברה. בחורה צעירה עם הבנת משחק מאד טובה וגם אתלטית מצויינת. גם אני חזרתי לנבחרת אחרי הריון ולידה, ואחרי טורניר עשיריות חזק שהשתתפתי בו בדרום אפריקה. אני מרגישה שאנחנו מאד חזקות השנה. גם מבחינת השחקניות כפי שציינתי, וגם מבחינת העבודה המשותפת והחיבור ביננו״.
מה עם תסריטים של עוינות על רקע המלחמה? הרבה קבוצות ספורט ישראליות נתקלו בכך, חלק גם לא. דיברתן על זה ביניכן?
״כן, דיברנו. במחנה עכשיו בצרפת למשל הייתה איזשהי התרעה על הפגנה בקרבת מקום, לא ברור אם בקשר אלינו או לא, אבל היה צריך לעזוב מוקדם מסעדה כי האבטחה הייתה צריכה לעזוב. אלו החלטות של שירותי הביטחון. הדבר שהכי מטריד אותי הוא מצב בו תדחה טיסה ואני אאחר לחזור לראות את יערה״.
ובעיות במשחקים עצמם? הפגנות ביציע? עוינות מצד יריבות?
״לגבי הפגנות במשחקים – אני מגיעה למשחקים נחושה ומרוכזת מטרה. ואני גם אדאג שהחברות שסביבי יישארו מפוקסות. אם מישהי תרגיש שזה קשה לה, שזה מטריד אותה, שזה מפריע לה, אז כקבוצה אנחנו נתמוך בה ונעזור לה להתפקס. לגבי יריבות? היו לפעמים בעיות כאלו בעבר. אבל עבורי זו נסיעת עבודה. אני לא באה בשביל הבירה או הצחוקים אחרי המשחק, גם אם אני נהנית מאלו. אני באה לעבוד״.
מבחינתכן תיזמו איזשהי הצהרה?
״בצרפת הבנות עלו, באישור כוחות הביטחון, עם סרטים צהובים בשיער למען החטופים. לא יודעת איך זה יהיה פה עם טורנירים רשמיים יותר״.
את בוועדה המקצועית, באיזשהי דרך הבוסית של המאמן, איך מתמודדים עם זה…
״עומר (חלפי) ואני חברים שנים. אבל כן, לא צריך להסתיר – זה לא אידיאלי. לכן כשאני עם הנבחרת אני ממש לוקחת צעד לאחור. שחקנית ככל השחקניות״.
אוקיי, הנה שאלה תאורטית… כשגבר מאמן נשים מה הדבר שהכי חשוב לו להבין?
״הדבר שהכי חשוב להבין, זו כמובן הכללה, הוא משהו שעומר מבין מצויין. שאצל קבוצת נשים בוגרות ריבוי דעות הוא מבורך. נשים רוצות להביע את דעתן. ודעות שונות הן לא חולשה – הן כוח״.
מי את הכי שונאת שמתקלת אותך?
״נראה לי שמיכל להק, שהיא הקפטנית שלי בגליל. שחקנית שאני מתה עליה. חוץ מהפעמים שהיא מתקלת אותי״.
מי הכי מצחיקה?
״המון מצחיקות. נועם ואלה (ניני) למשל, מביאות רוח צעירה. אותי הכי מצחיקה שריי (קריב)״.
הכי ״כבדות״?
״אוי לא…. נראה לי בטח פרח (איתיאל) ואני!״
יערה תשחק רוגבי?
״שולחת לך תמונה עם כדור״.
