נטלי קלוץ קפטנית נבחרת ישראל ל-2024. על המסע מפילדלפיה לישראל ביקום שכולו רוגבי
(רונן דורפן)
היי, היי… הקפטנית של ישראל כאן!
יאפ
דברי לאומה!
לא הכי טובה בקלישאות. כלומר. זה כבוד. תמיד כבוד לייצג את ישראל ואפילו כבוד יותר גדול כשמבקשים ממך להנהיג. אבל כל בחורה בקבוצה יכולה הייתה לקבל את התפקיד. יש לנו 12 שחקניות שבקלות היו יכולות להיות קפטניות.
תשובה יפה, בכלל לא קלישאה
תודה!
נחזור להתחלה. מאיפה את?
פילי (פילדלפיה)
אז כשגדלת כמה מחשבה הקדשת לנושאים כמו רוגבי וישראל?
כלום האמת. כל זה הגיע הרבה אחר כך.
מה בא קודם?
רוגבי. למדתי באוניברסיטת בראון. ובשבוע הראשון במעונות פתאום דפיקה בדלת. מישהי אמרה ׳את נראית די אתלטית. בא לך לשחק רוגבי?׳ שיחקתי סופטבול בתיכון אבל לא מצאתי מכללה בה אוכל לשחק ושתתאים לרמת הלימודים שרציתי. אז פרשתי בגיל 18 וממש לא ידעתי איזו פעילות אתלטית תהיה לי בקולג׳. ואז הגיעה הדפיקה בדלת.
מי זה היה? דיפ סטייט? CIA?
וונסה מונז, ויני, היא הפכה חברה מאד טובה.
שביעיות או רוגבי 15?
15. אחר כך שיחקנו קצת שביעיות אבל לא שיחקתי שביעיות ברצינות עד שהגעתי לישראל.
מה עדיף?
הבחורות ב-15 חכמות יותר. רגע… אוי לא… כרגע אמרתי שהבחורות בשביעיות טפשות? (צוחקת)
***
אוקיי… ישראל. איך זה קרה?״אז ככה. גדלתי בקהילה של יהדות רקונסטרוקציוניסטית. באמת קהילה נפלאה והייתי מאד מחוברת ליהדות שלי. אבל לא חשבתי יותר מדי על ישראל עד שהייתי בקולג׳. למדתי מדעי המחשב, ניסיתי להשיג סמסטר בטכניון אבל זה לא הסתדר. אבל כן הלכתי ל׳תגלית׳ וזה היה נהדר.
אחרי הקולג׳ עברתי לסן פרנסיסקו. עבדתי בDROPBOX ושיחקתי בקבוצת סן פרנסיסקו גולדן גייט. יום אחד המנהל אמר ליי שאנחנו רוכשים חברה בתל אביב cloud-on – ושהצוות שלי יעבוד על אותו חלק בתוכנה כמוהם. אמרתי ׳מצויין. מתי אני נוסעת לשם׳.
אז התחלתי לקבל הרבה נסיעות עבודה לישראל. הפכתי את עצמי במודע לחסרת תחליף…. וכך היה שלוש שנים. ואז בעצם ביקשתי העברה דרך העבודה. לא מיד ביקשתי לעשות עליה. ואז אמרו לי שבתוך שלוש שנים אוכל להיות בנבחרת ישראל, היום זה חמש שנים, אז רוגבי היה חלק מרכזי בהחלטה לעלות.
אוקיי. אז שאלה כבדה קצת. יש תמיד תחושה לגבי עולים מארצות הברית שמלבד אלו שהם מאד דתיים, אלו שיכולים להרוויח הרבה כסף במיינסטרים של הכלכלה שם, סיליקון ואלי או ניו יורק, לרוב לא יגיעו לכאן. אבל את היית על הנתיב הראשי של אמריקה – מאוניברסיטת אייבי-ליג לעמק הסיליקון ובאת
אמורה להיות לי תשובה טובה כי שואלים את זה הרבה. הרבה מזה היא התפכחות מהחיים בסן פרנסיסקו. היה כיף שם אבל זה נטול משמעות ורצינות. הרגשתי שבישראל הכל יותר מורכב.
זה משהו מאד יפה לגבי התרבות בארץ. במקומות בהם גדלתי ועבדתי עבודה וקריירה תופסים משמעות כל כך גדולה. באתי לישראל ולאף אחד לא היה אכפת במה אני עובדת. נמשכתי לחמימות הזו ולתרבות הזו.
או.קיי עוד משהו קצת רציני. את בזוגיות עם אישה. סן פרנסיסקו היא בירת הגייז של העולם ולישראל יש את הסיבוכים שלה עם העניין הזה
בחייך! מסן פרנסיסקו לתל אביב??? מי בכלל מרגיש בהבדל?
כמה טוב הרוגבי שלנו?
בישראל אנחנו מאד סובלים מכך שאין לנו את המקור הזה של סטודנטיות במכללות שאפשר לגייס. זה הסוד בארצות הברית. המכללות מלאות בחורות בנות 18 שאולי היו טובות יותר אבל לא מצויינות בספורט אחר. ואז מישהו דופק בדלת כמו במקרה שלי. אנחנו מדברות על כך כל שנה בתל אביב – על גיוס שחקניות. חייב לדעתי להיות פנים אל פנים. אני לא הייתי הולכת לאימון הראשון שלי אם ההזמנה הייתה אונליין.
רואה את עצמך מאמנת בגיל 60?
אני עושה את הקורסים… רוצה לעשות את זה. רגע… עומר (חלפי, מאמן הנבחרת) יחשוד שאני באה לגנוב לו את הג׳וב״ (צוחקת).
***
נמשיך בשאלות גרועות, את מהנדסת תוכנה, למה לדפוק את הראש ברוגבי?
זו שאלה ממש טובה. אני בחרדות מזעזועי מוח ומאד מודעת לסכנות. במיוחד בקריירה בה אני עושה את העבודה שלי בצפיה במסך. למזלי הזעזוע היחיד שחטפתי עד היום היה בתקופה שהייתי מובטלת.
משחקת עם קסדה?
כן.. קסדת סקראם. אבל זה בגלל שאני לא רוצה להוריד עגילים.
הרגע הכי מפחיד?
מבחינת פציעות? שברתי את הלסת. לא הבנתי ברגע הראשון את חומרת הפציעה. מיד שאלתי מתי הניתוח ומתי אוכל לשחק שוב. זה היה בפברואר. ביוני כבר שיחקתי בנבחרת.
נדבר על תפקיד הקפטנית. אז שנה שעברה הובלת חבורה של בחורות שמחות וחסרות דאגות ועכשיו הרבה מהבנות מהגליל מפונות. איך מתמודדים עם זה?
אני חושב שרוגבי ברגע כזה הוא מפלט. זה החלק הנורמלי בחיים שחוץ ממנו שום דבר בהם לא נורמלי בשום צורה. מבחינת מנהיגות המשמעות היא להיות שם כל הזמן עבור האחרות ולהיות הכי טובות שאנחנו יכולות עבור החברות לקבוצה. במיוחד בתקופה בה קשה להוציא מעצמך את ההכי טוב.
מה ההבדל בין הנשים מהגליל ומתל אביב?
הבנות מגליל לא נועלות נעליים.
תצטרכי להסביר…
בין הגליליות יש הרבה נפשות חופשיות. אני כל כך מעריצה אותן על זה. כל כך אוהבת לשחק איתן. הבחורות מתל אביב יותר עם קשיחות עירונית כזו. מבחינת הווייב יש המון חפיפה בחדווה.
אוקיי.. אז עם המלחמה. הסיפור הוא שההכנות נפגעו או הסיפור הוא שהמוטיבציה בשיא ואנחנו נשמיד יריבות..
ברור שהאימונים נפגעו. הרבה מהאימונים הם בקבוצות והבנות מהגליל איבדו לתקופה שני אימונים לשבוע. אבל זו חבורה של בנות שמכירות אחת את השניה בצורה יוצאת דופן. ששיחקו ביחד תקופה ארוכה. חלקנו הרבה שנים. ואנחנו באמת מגיעות לחיבור נדיר. אני מרגישה על המגרש איך כל אחת מהן תשחק.
***
נדבר על ספורט נשים בכללי?
למה לא?
אז קייטלין קלארק
לא אוהדת כדורסל גדולה. לפחות לא מאז שנות אייברסון בפילי. היא רול מודל נהדר. זה כמו שהייתה מיה האם (כדורגל) כשהייתי ילדה או ג׳ני פינץ׳ שחקנית הסופטבול. אבל החוזה שלה עם ׳נייקי׳ הוא מדרגה אחרת לגמרי. להראות מה נשים יכולות להשיג דרך ספורט.
פוטבול נשים לא קיים בארצות הברית?
למעשה לא. יש לך הלינגרי-פוטבול-ליג. מלבישים שם את הנשים בלבוש שיש להגיד שהוא פוגעני. למרות שאני מכירה כמה נשים ששיחקו שם והן אתלטיות מצויינות. אבל בגדול רוגבי הוא ענף המגע היחיד לנשים בארצות הברית. אפילו בלה-קרוס יש גירסה מדוללת.
איפה אוכלים את הפילי-צ׳יז-סטייק הכי טוב בפילדלפיה? (מאכל מקומי מפורסם – פיסות סטייק עם גבינה)
דווקא לא ממליצה על אחד מהמפורסמים. יש מסעדה בשם ג׳ים אבל היא נשרפה וכרגע סגורה. אני בדרך כלל שומרת כשרות. חוטאת בשני דברים: פילי צ׳יז סטייק וראמן ביפן.
היית ביפן? ראית שם רוגבי?
אחותי גרה שם לפני כמה שנים. אז נסעתי לשם לאליפות העולם לגברים וראיתי כמה משחקים. ראיתי את יפן-סקוטלנד שהיה אחד המשחקים הכי מדהימים שראיתי.
לגמרי, משחק המסירות של יפן מטורף…
כן. של הנשים והגברים. זו דוגמא למדינה שהחליטה שהיא מחויבת לספורט והיא משקיעה. הייתי שם באימון של קבוצה מקצועני. סתם ביקרתי. היו שם בנות שמקבלות כסף להתאמן ולשחק למרות שהן לא בנבחרת. וכל המעטפת המקצועית, מספר האנשים …. רואים את התוצאות, לא?
נבחרת הנשים שלהם מדורגת כרגע 9. עליה של עוד מקום והן יהפכו למשתתפות קבועות בסבב השביעיות הבכיר. נבחרת הגברים-15 שלהם תחרותית מאד.
טיילת הרבה עם רוגבי?
בהחלט שיחקתי עם המון קבוצות ברחבי ארצות הברית. וביקרתי אנשים בהרבה מקומות כי החברים שלי היו שחקני רוגבי.
תני סיפור מוזר
יש טורניר במונטנה, קוראים לו ׳מאגוט פסט׳. אם אתה יכול לאסוף את כל המוזרויות של הרוגבי במקום אחד – זה שם. משחקים שם שחקנים מכל ארצות הברית והייתי במין נבחרת הזמנה נודדת ׳ברבריאנז׳ כזו. אז אנחנו במוטל רוגבי, חלק מהגברים שם עם קעקועי רוגבי על הירכיים, פתאום מודיעים לנו שיש ארוחת בוקר במגרש חנייה. אנחנו מגיעות – ורק ארגזים וארגזים של בירות. זו הייתה הארוחת בוקר, בתשע בבוקר ממש לפני שיוצאים למגרשים.
אז הדפיקה בדלת בקולג׳ די שינתה לך את החיים?
לגמרי. אתה יודע, חלק גדול מחוויית הרוגבי והאהבה שלי למשחק באה ממאמנות שלי בבראון. קאריסה הפרנן, שהיא עכשיו יו״ר ארגון מאמני הרוגבי-נשים ואיגוד השופטים. וקתי פלורס, שהלכה מאז לעולמה. שתיהן שינו דברים לא רק עבורי אלא עבור דור שלם של שחקניות. אני חושבת על קתי כל הזמן. הראשי תיבות של שמה חרוטות על נעלי המשחק שלי. אני כל כך מערכיה את מה ששתי הנשים הללו עשו עבורי, לא רק כשחקנית רוגבי אלא להפוך אותי לאדם שלא הייתי מצליחה להיות בשום מקום אחר מלבד רוגבי. עם קארי אני עדיין מדברת. חשוב לי כל כך שתזכיר אותן. הן כל כך חשובות.
****
לתמיכה בנשות נבחרת ישראל המתכוננות לאליפות אירופה אפשר לגשת לעמוד הבא. כל התרומות קודש לקיום מחנה הכנה לאליפות.
