החלק הראשון של הליגה האזורית מגיע לשלב ההכרעה – בשבת 12.00 בקיבוץ יזרעאל. ׳איי מטאי׳ מפיג׳י תפגוש את הגולדן ג׳קלס של אזור המרכז. המנצחת תזכה ב״גביע האתגר ישראל-פסיפיק״ לפני חלקו השני של הטורניר שיהיה בהשתתפות קבוצה ארמיה מגיאורגיה.
נמרוד קפלן, מאמן הגולדן ג׳קלס, אהלן, אז הנה הזדמנות אחת שיוצרת הליגה האזורית, דווקא עבורך: לאמן נגד קבוצה פיג׳יאנית – עם כל הסכנות בסוג הרוגבי שהם משחקים. עם המהירות שלהם הם מענישים קשות על כל טעות…
״חד משמעית, יש כאן אתגר. ממול יש שחקנים מאד טובים, וגם בקבוצה שלי יש לי שחקנים ברמות גבוהות. שחקני נבחרת ושחקנים מרמות גבוהות בדרום אפריקה. בתפיסה שלי כל חוזקה של יריב היא גם חולשה שצריך לדעת לנצל. אם הם מעבירים כדור מצד לצד בצורה מהירה, אולי הם לא יהיו מחוברים כל כך. עשרים הדקות הראשונות יהיו קריטיות מאד. שתי הקבוצות ירצו לשים נקודות על הלוח ולשחק מעמדת יתרון״.
ההגיון אומר שאתם תנסו לשמור על הכדור ב׳פייזים׳
״תראה, אתה לא יכול למנוע מהם את הכדור. אנחנו נצטרך להתמודד בסופו של דבר עם המהירות שלהם. לצפות את המהלכים, לשחק הגנה טובה. להיות הרמטיים לחלוטין ב-10 מטרים שליד ה׳ראק׳״.
גם אם נניח אתם פותחים טוב – אבל זו קבוצה פיג׳יאנית – הם יעברו לראן-אנד-בלגן וזה יכול לסבך כל יריבה
״זה יקרה בוודאות. אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה״.
*
או.קיי… אנחנו לקראת משחק שני בטורניר – מתאמנים כקבוצה יותר מחודש – מה אתה יכול להגיד על ההתקדמות של השחקנים הישראלים?
״דיברנו על זה בתחילת הטורניר, על האתגר שיהיה לישראלים, והיום אחרי האימון האחרון אני יכול להגיד שאני רואה התקדמות גדולה. הישראלים לא ויתרו לעצמם.
אני רוצה לקחת כדוגמא את יובל זינדני. הוא התחיל כסנטר רביעי או חמישי שלנו. תראה, אני שיחקתי במועדונים בעולם, בלונדון-סקוטיש באנגליה, ברנדוויק באוסטרליה. זה תמיד ככה: בתחילת העונה סגל גדול. כשמתחילים לשחק בערך שליש מהסגל, זה שלא נבחר למשחקים, עוזב. עכשיו השחקן הישראלי בקבוצות הליגה האזורית יש לו קשיים אובייקטיבים שאין לזרים. הזרים, כל החיים שלהם רוגבי, מתאמנים, משחקים, מתאמנים. לישראלים יש עבודה, מחויבויות אחרות.
מישהו כמו זינדני יכול היה לקחת צעד אחורה. להגיד יש לו עבודה ומשפחה. אבל הוא נשאר, מתאמן, מתקשר. בתל אביב הוא רגיל שהוא משחק אוטומטית. פתאום יש יש תחרות קשה, ממש שינוי מ-0 ל-100 ברמת התחרות על החולצה. פתאום יש מאמנים אחרים. אבל הוא נשאר והוא עשה את הקפיצה. ועכשיו הוא בסגל למשחק שלנו מחר״.
תן לי עוד מישהו שעשה קפיצה
גבי (גרשונקובסקי), ה׳לוק׳ שלנו. יש לו בחיים אולי 20 משחקי בוגרים ברעננה. לא היה בנבחרות. השותף שלו ב׳לוקים׳ זה מישה אלי, אולי 50 משחקי נבחרת. הסקראם מלא בעוד כמה דרום אפריקאים בכירים. האם הוא אבסולוטית מוכן? עדיין לא. אבל הוא עשה את ההתאמות, הוא חזק מנטלית ועכשיו הוא משחק בקבוצה עם שחקנים ששיחקו בגמר הסופר-רוגבי או בתל אביב היט והוא הולך להיבחר לסגל במשחק הבא״.
בסופו של דבר, עם ליגה אזורית, קריטי לשחקנים שלנו לעבור לתקופות לחו״ל?
״קריטי לגמרי. שם אתה מתמודד עם תחרות אמיתית. אתה לא מקבל שום כבוד. אתה מתחרה מול מישהו כאילו אין לך היסטוריה. כששיחקתי ברנדוויק בליגה של סידני שמו אותי בהתחלה בקבוצה הרביעית. פתאום אני שחקן נבחרת וצריך להלחם על הכל. אז ישי (אברהמי) וניצן (רייזל) כבר עשו את זה. גור לוי וגיא גולדין עשו גיחה קצרה אבל חייבים לצאת שוב. גם יהל רוזוליו. שחקנים יצטרכו לצאת מהבועה שלהם״.
ניגש לשחקנים האורחים. זה אמור להיות מוזר להם להיות פה. מלחמה וכאלו
״האמת, גם אני שואל את עצמי למה הם באים לפה. היו הולכים לליגה שניה באנגליה, מקבלים אולי אותו כסף, אולי קצת יותר, רמה יותר טובה. אין לי תשובה מוחלטת לזה. אבל הם מדהימים. קודם כל הכבוד שלהם למאמן. הצניעות. הם באמת יכולים להגיד לעצמם שהם שחקנים מדרום אפריקה, שיחקו סופר-רוגבי או שיחקו בנבחרות ייצוג, מה מאמן ישראלי יכול לתת להם? אבל הם כל כך מעריכים כל מה שהם מקבלים.
והמוסר עבודה שלהם זה עולם אחר. הם פעם או פעמיים כל יום בחדר כושר מלבד אימונים. למשל הסקראם-האלף שלי חלומלו (אנדודולה) – לפני כמה ימים הוא אומר לי שהרגיש שהוא לא מסר מספיק טוב באימון והאם הוא יכול ללכת למגרש לוינגייט להתאמן ושמישהו ידליק לו שם את התאורה. לא יכולנו לארגן לו את זה אבל אמרתי לו כמה זה מדהים איך הוא לוקח אחריות על המשחק שלו. לא מחליק לעצמו אפילו על אימון לא טוב״.
אז הסקראם שלכם זה באמת משהו שלא ראינו בישראל, זה כיף להיות עם דומיננטיות כזו?
״ברור. עדיין לא ראינו את הסקראם של הקבוצה הגאורגית אבל אני מאמין שגם להם נעשה בעיות. לפני הכל, אם יש לי ארבע שעות אימון בשבוע אני יכול להקדיש יותר לאלמנטים אחרים אם הסקראם במצב כל כך טוב״.
איך מנצלים יתרון בסקראם – זו רק מכונה להשגת פנדלים?
״קודם כל, באמת פנדלים. ואז אתה בועט למצבים טריטוריאלים יותר טובים. אם הם חוזרים על עבירות, אתה מפעיל לחץ על השופטים ואז הכרטיסים מתחילים להגיע. אולי אתה מקבל פנלטי-טריי״.
וואלה, אתה באמת דרום אפריקאי רשע ונבזה, בתקשורת הבריטית והאירית בוכים כל היום שהיום הסקראם משמעותי מדי
״תראה. צריך ללמוד לחיות את זה. זה המשחק. אני זוכר כשאימנתי את יזרעאל שיחקנו נגד תל אביב. שלטנו בהרבה אלמנטים במשחק אבל הסקראם שלהם גמר אותנו. צריך ללמוד את זה״.
אוקיי. אני מבין שצפית בChasing the Sun – הדוקו על הזכיה של דרום אפריקה – מה למדת מזה כמאמן?
״הדבר שמאד הרשים אותי בראסי ארסמוס (המנהל המקצועי של דרום אפריקה, כיום שוב המאמן) הוא איך שהוא לא מנסה לייפות דברים מול השחקנים שלו. הוא מתאר להם את המציאות כמו שהיא. אולי אני בעבר לפעמים ניסיתי ׳לארוז׳ החלטות קשות באריזה יותר נעימה. ראיתי שם שבפתיחות ובהירות משיגים יותר״.
מה בדיוק הקשר בין הג׳קלס והסטארס לנבחרת? אתם עצמאים לחלוטין?בחלק מהמדינות הגדולות נבחרות מחוזיות מתרגלות דברים עבור הנבחרת
״אנחנו מועדונים לכל דבר בטורניר הזה. יש לי קו פתוח לקווין (מוסיקנט. המנהל המקצועי ומאמן הנבחרת) לשאלות, אבל אין שום הנחיות מהנבחרת לקבוצות בטורניר. אני מתייעץ איתו כל הזמן, אבל לעולם אין הנחיות״.
תגיד, כולנו צופים בגביע העולם, בשש האומות, בסופר רוגבי… האם זה רלוונטי לאימון רוגבי בישראל – או אתה מסתכל על זה יותר כאוהד?
״צריך לברור. יש דברים שהם לא ישימים. נניח הבליץ-דיפנס של הספרינבוקס שזו בכלל שיטה שהיא נגד האינסטינקטים של מה שמלמדים ברוגבי. עשינו את זה לפעמים כששיחקתי בלונדון-סקוטיש אבל זה מתאים לשחקנים ברמה גבוהה מאד.
אבל אתה רואה דפוסים שבהחלט הם רלוונטים. למשל מבנים בהתקפה. אלו של נבחרת אירלנד למשל – הם תמיד מתקיפים במבנים של 3-4 שחקני התקפה. המבנים יוצרים מצב שבכל פייז ובכל ראק הם שומרים על כל האופציות – ריצה של ה-9 או מסירה לנושא כדור אחר, או בעיטה של ה-10 וכך הלאה. יש להם יכולת אבסולוטית לשמור על הכדור. אלו דברים שבהחלט אפשר ללמוד וליישם״.
(רונן דורפן)
