משתתפים: רונן דורפן וארם אבירם
האזינו לפודקאסט
הנראטיב של הספרינגבוקס היא של נבחרת שמאחדת את החברה הדרום אפריקאית. לעתים בניגוד חד למה שמתרחש בארץ הבו-זמנית-נפלאה-וגם-קשה הזו. אי אפשר היה להמציא דמות יותר סמלית מסייה קוליסי, הקפטן שהוביל אותה לשתי זכיות רצופות. הוא אפילו נולד ביום האחרון של האפרטהייד.
אני רוצה לדבר על שחקן המשחק. פיטר סטף דו טוייט. הוא שייך לאוכלוסיה ההיא. הלא פעם מושמצת. האפריקנרים צאצאי הוגנוטים צרפתים (כנראה משפחתו שלו על פי שם המשפחה) וקלוויניסטים הולנדים שהתיישבו באפריקה במאה ה-17. הם התיישבו ועברו תלאות קשות שעיקרם מידי הבריטים.
כשהתגלו מחצבי הטבע העצומים באזור יזמה בריטניה את מלחמת הבורים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. היא אספה את המשפחות האפריקנריות למחנות ריכוז שם ניספו אחוזים עצומים מילדיהם. טבח של לבנים בלבנים. כשקמה דרום אפריקה מתוך ההריסות האפריקנרים היו רוב בחברה הלבנה והאנגלים מיעוט. בנבחרת הראגבי הם היו רוב מוחלט. היום הם גם רוב. הם גם חיו בתחושת מצור ויצרו את משטר האפרטהייד. על פניו הפרדה בין שחורים ולבנים כשבמציאות כמעט כל האדמה וכל דבר בעל ערך בה בידי הלבנים.
וכמובן שהאנגלים ציירו עצמם כמי שיותר ליברלים ומוכנים לסיום האפרטהייד. הם הרי רק במקרה בסביבה כשפורצים סכסוכים מדממים.
סליחה שאני ממשיך עם היסטוריה ופוליטיקה. כשהסתיים האפרטהייד האפריקנרים איבדו הרבה יותר מהאנגלים. בדרום אפריקה הישנה האנגלים היו יותר בעלי עסקים. האפריקנרים החזיקו בתפקידים בשירות הממשלתי ובחוות. באופן טבעי הלחץ היה יותר עליהם. הם איבדו הרבה יותר מקומות עבודה. הם היו בלחץ יותר גדול כי מטבע הדברים הדרך לקידום אוכלוסיה שחורה בעלת השכלה בסיסית היא להעביר אליה שטחים חקלאיים.
אבל הנה הפתעה למי שעצם את עיניו. כשהסתיים שלטון האפרטהייד החלה עזיבה מסויימת של לבנים את דרום אפריקה. בעיקר אנגלים שעזבו לארצות דוברות אנגלית אחרות. האפריקנרים המושמצים נשארו. למה?
הנה משפט שהם אוהבים לחזור עליו: ״אין לי בית בהולנד״. הם וותיקים בארץ. הם למעשה הגיעו אליה לפני חלק מהשבטים השחורים שיושבים שם היום. אין להם שום קשרי דם ומשפחה להולנד או לצרפת. הם, עוד ביטוי שהם אוהבים להשתמש בו, ״השבט הלבן של אפריקה״. אז הם נשארו בארץ בה הסתכלו עליהם בחשדנות כדי לבנות חיים אחרים משהיו להם קודם.
במהלך גביע העולם בכדורגל בדרום אפריקה פגשתי את גבריאל מוחומלה. אדם שהיה כלוא לצד נלסון מנדלה ברובין-איילנד (לתקופה קצרה), אחר כך למד בארצות הברית וחזר לדרום אפריקה בנקאי עשיר עוד בדמדומי האפרטהייד. הוא קנה בית בניגוד לחוק בשכונה לבנה אבל איש לא העיז לגרש נציג של בנק אמריקאי גדול. דוד שלי היה רופא המשפחה שלו.
כשמנדלה שוחרר הוא הפך ליועץ כלכלי שלו והיה מהאחראים להישגים כלכליים מוקדמים של השלטון החדש לפני שהשחיתות החלה לאכול בו. אבל שאלתי אותו על דעתו ודעת מנדלה וחבריו על האפריקנרים שכל כך התעמרו בהם.
״לא הערכנו אותם נכון. הם אזרחים טובים. פטריוטים אמיתיים של דרום אפריקה. הם נכס למדינה״, הוא אמר בשיחה מאד גלויה. בה לא הסתיר שלקח לו הרבה שנים להפסיד לשנוא לבנים.
השבט הלבן הוא עדיין הרוב בנבחרת הרוגבי. נבחרת שכבר מדברים בה אנגלית כי היא השפה המאחדת דוברי אנגלית, אפריקנס, קוזה, זולו, ספדי וכמה שפות אפריקאיות אחרות. אחד הרגעים הקטנים שריגשו אותו בגביע העולם הקודם היה מסיבת עיתונאים לאחר חזרת הנבחרת עם הגביע ובה דווין וורמולן, אפריקנר, ענה לשאלה של עיתונאי אפריקנר ובגלל שהוא קצת התקשה באנגלית אמר משפט באפריקנס. הוא מיד התנצל על כך.
החלה מתקפת תגובות במדיה החברתית של אוהדים שחורים. נכתבו דברים כמו ״אתה לא צריך להתבייש לדבר בשפה שלך״ או ״אפריקנס היא שפה רשמית של הארץ״. היא עדיין כמה שורות בהמנון הלאומי. זו הלפעמים-אשליה-הלוואי-קצת-מציאות שהספרינגבוקס יכולים לייצר.
כשמקזולה מפימיפי איבד את כל משפחתו למחלות ופשע, וסייה קוליסי חיפש את הארוחה הבאה שלו עד שאומץ על ידי משפחה לבנה בגלל יכולתו בראגבי, פיטר סטף דו טוייט לא גדל בעוני כלל. הוא גדל בחווה מרהיבה באזור הקייפ שייצרה יין ושמן זית. סבא של פיטר סטף דו טוייט – ״ספירה״ דו טויט- שיחק בנבחרת בתחילת שנות הששים. הוא גדל במדינה שהייתה תחושה שגונבים לו.
אבל הוא חלק מחברה שקשרה את גורלה באפריקה. לאורך קריירה בה היה שחקן השנה בעולם, ואתמול בערב בפאריס הוא גילם ספורטיבית את המשפט הזה של מוחומלה. כתש את הגוף שלו ב-28 תיקולים – קוליסי גירד בראש כששמע את המספר, ארם מסביר בפודקאסט כמה המספר הזה מטורף – כדי להביא למדינה שלו את גביע העולם.
קרדיט לתמונה: David Ramos – World Rugby/World Rugby via Getty Images
