רוי כוכבי רק בן 21 אבל כבר הספיק לשחק רוגבי בארץ, בגרמניה ובצרפת ועכשיו הוא מכוון לחלום שלו- לשחק במדי נבחרת ישראל. רבות דובר על הפער בין ישראל למעצמות הרוגבי בעולם שמצמידות כדור לרך הנולד ואילו בישראל זה מתחיל רק בגיל העשרה. רוי לא נותן לתירוצים לעשות לו הנחה ואפילו בטוח שיש יתרון למי שמגיע מישראל "יש לנו את החוצפה הישראלית, אין לנו מה להפסיד"
כמו כל ענף ספורט קבוצתי, גם בענף הרוגבי יש ייצוא נכבד של ליגיונרים מעבר לים שמשחקים בקבוצות בכירות ומביאים כבוד גדול לענף ולמדינה. רוי כוכבי (21) שב עתה לארץ אחרי ששיחק בשתי קבוצות משתי מדינות מעבר לים. "לשחק בחו"ל זו חוויה מטורפת" הוא מספר "בכל קבוצה יש שני סגלים של 15, יש שני מגרשים, ארבעה מאמנים, חדרי הלבשה, כל מה שצריך. שיחקתי בצרפת, שומעים שאתה שחקן רוגבי, מתלהבים, שואלים, מתעניינים. הרוגבי נוכח בכל המדינה, בפרסומות, בכתבות, בטלוויזיה, זה תמיד שם".
רוי נולד וגדל ברעננה. המשפחה נהגה להגיע למשחקי רוגבי שבו שיחק אחיו הגדול, דין כוכבי (37) ורוי הוקסם. אחיו היה לוקח אותו גם לאימונים ולרוי הייתה הזדמנות להשתעשע עם הכדור. בגיל 10 הוא נכנס לקבוצת הילדים. הספורט היה חלק מרכזי מילדותו, בגיל 14 הוא שיחק כדורגל במקביל. אבל הרוגבי תמיד משך את תשומת ליבו "זה ספורט ששובה אותך, הרבה יותר מלהיב, כל הזמן קורים בו דברים, יש מאבק תמידי. בשונה מכדורגל, אין מצב שיש קבוצה אחת שמתמסרת מאחורה, תמיד יש מאבק. תמיד יש אקשן".
בשירות הצבאי הוא הוכר כספורטאי מצטיין וניתנה לו הזדמנות לטוס לגרמניה, לשחק ב'אורניין רפטורס', קבוצה קטנה ליד ברלין. "זכיתי לטעימה קטנה לשחק תחת מאמן גדול" הוא נזכר. אגדת הרוגבי האוסטרלית, ג'ון מלווין, בדיוק סיים חוזה בקבוצה באירופה ועבר להתגורר בגרמניה, שם לקח את המושכות בקבוצה הגרמנית "הוא אימן ברמות הכי גבוהות וברגע שהוא הגיע לשם רציתי ללמוד אצלו ולהתקדם. זהו הייתה חוויה מאוד טובה, למדתי ממנו המון, עד היום אנחנו בקשר. היום הוא מאמן בליגה הראשונה ביפן".
מגרמניה עבר רוי לשחק ב'מדינת' רוגבי- צרפת. הוא שיחק בקבוצת 'אמבר' בצפון המדינה. האינטנסיביות הייתה גבוהה ולדברי רוי זו אחת הסיבות שבחר לשחק בחו"ל. "זה חלום להיות תחרותי הישגי, לקחת את הספורט הזה כמה רחוק שרק אפשר. האגרסיביות והמהירות יותר גבוהות, בארץ כולם מכירים את כולם, אתה יודע הכל, שם זה מרחק של ארבע שעות נסיעה למשחק ואתה לא מכיר את הקבוצה השנייה, אין לך שום יחס איתם, אתה מתחרה בהם, אין חברים, אז זה יותר אגרסיבי או יותר מלוכלך, צריך להתרגל לזה".
מה זאת אומרת יותר מלוכלך?
"בהתחלה לא ידעתי לקלל בצרפתית, עכשיו אני יודע" הוא צוחק אבל רציני מאוד "לפני המשחק כולם מנסים להתעצבן ולהגיע עצבנים ואז אחרי המשחק כולם שותים. אני פחות מתעצבן לפני משחק, זה לא מה שעוזר לי, אני דווקא רוצה להיות רגוע ולחייך".
"בחו"ל האגרסיביות והמהירות יותר גבוהות, בארץ כולם מכירים את כולם, אתה יודע הכל, שם זה מרחק של ארבע שעות נסיעה למשחק ואתה לא מכיר את הקבוצה השנייה, אין לך שום יחס איתם, אתה מתחרה בהם, אין חברים, אז זה יותר אגרסיבי או יותר מלוכלך, צריך להתרגל לזה. "בהתחלה לא ידעתי לקלל בצרפתית, עכשיו אני יודע"
שיחקת לצד שחקנים מדרום אפריקה, ניו זילנד ואנגליה, מדינות שבהן מתחילים לשחק רוגבי מגיל 3, הרגשת שיש להם פער עליך?
"הם גדלים לזה וזה שונה" מסביר רוי "רוגבי זה עניין של ניסיון וכמה שיחקת, וגם אם הייתי מתחיל בארץ בגיל 5, אין את כמות המשחקים כמו שיש אצלם. אבל לדעתי הפער מצטמצם לאט לאט במשחקים, רוגבי הוא גם עניין מנטלי מאוד גדול, בסוף מי שרוצה את זה יותר- יצליח".
איך צמצמת את הפער מול שחקנים עם ניסיון כפול ממך?
"עצם העובדה שאנחנו ישראלים. אתה בא להילחם, לא משנה מי מולך, כמה גדול וניסיון ויש לו, אתה בא לתת הכל. הם גדלו ברוגבי ויש להם ניסיון והם טובים באופן טבעי, אבל יש משהו בישראלים שהוא שונה. ישראל זה שונה לגמרי, המנטליות והתרבות כל כך שונה שזה נתן לי יתרון, הגעתי לשם ואין לי מה להפסיד עכשיו. יש גם את החוצפה הישראלית, במשחק אתה רוצה להיות הכי טוב, אתה מתנהג כאילו אתה הכי טוב."
"רוגבי הוא גם עניין מנטלי מאוד גדול, בסוף מי שרוצה את זה יותר- יצליח. לנו יש חוצפה הישראלית, אין לנו מה להפסיד. במשחק אתה רוצה להיות הכי טוב, אתה מתנהג כאילו אתה הכי טוב."
שיחקת בגרמניה ובצרפת בתקופה מאוד מורכבת ביחס של העולם לישראל, הרגשת את זה שם?
"בצרפת היו דגלי פלסטין בחלונות הבתים וצעדות של free Palestine בעיר. תמיד יש שוטרים וצבא בבתי הכנסת, זה תמיד שם. אבל אני תמיד הייתי עם מגן דוד ו'עם ישראל חי' על החבישות, וסמל החטופים על הנעליים, כל משחק, אנחנו ישראלים, אם אנחנו לא נהיה ציונים, מי יהיה?"
יחד עם זאת בקבוצה לא נתקלתי ולא הרגשתי בשום אנטישמיות או גזענות, פנו אליי בגישה טובה, היו שם הרבה פיג'יאנים שהתלהבו שבאתי. אחד מהחברים בקבוצה היה מוסלמי מאלג'יר שכל הזמן אירח אותנו אצלו בבית והכין אוכל ודאג שארגיש בנוח ומקובל בקבוצה".
"בצרפת היו דגלי פלסטין ברחובות וצעדות free Palestine. אבל אני תמיד הייתי עם מגן דוד ו'עם ישראל חי' על החבישות, וסמל החטופים על הנעליים, כל משחק"
עכשיו שחזרת לארץ בגיל 21 מה השאיפות שלך?
"לשחק בנבחרת" הוא אומר בהחלטיות "אין כבוד גדול יותר מאשר לייצג את המדינה שלך בכל דבר. אני רואה שהרוגבי בארץ מתפתח וחשוב לי לשחק בנבחרת ולהיות חלק ממנה. טסתי כדי להעלות את הרמה. שיחקתי בשביעיות, אני רוצה לשחק ב15, שם התחרות יותר קשה וזה הכי חשוב לי בתור ישראלי. אני נשאר צנוע, יש לי הרבה מה ללמוד ולשחק, אני מרגיש שאני יותר טוב ממה שהייתי, שיחקתי הרבה משחקים, עכשיו אני מרגיש יותר בטוח בניסיון שלי".
