הרוגבי בעיר הדרוזית מג'אר חווה רנסנס בשנים האחרונות. קבוצת נוער נפתחה, קבוצת בוגרים תצטרף כנראה בשנה הבאה לליגה והרוגבי טאג, שנכנס לבתי הספר, הוביל לטורניר ראשון של עשרות ילדים ובני נוער.
שחקן הנבחרת, אמיר פוארסה: "רוגבי זה משחק שמתאים בול לאישיות והאמונה של בני העדה הדרוזית".
את הפרחים תשלחו למייסד המועדון, יוסף טרבוש, שבזכות עקשנות בריאה ואמונה בענף, החזיק את הלב פועם במשך 30 שנה
מועדון הרוגבי "אשבאל" במג'אר יציין בשנה הבאה 30 שנה לפעילותו, אם תשאלו בעיר מי רשום על ההישג הזה, כולם יפנו אתכם ליוסף טרבוש, המייסד והמאמן ש"ייבא" את הרוגבי לכפר כשאף אחד לא הבין איך כדור יכול להיות לא עגול.
אבל מעל הכל, יוסף טרבוש הצליח להחזיק בשיניים, בעקשנות רבה ובהתמדה מופלאה את הרוגבי חי ונושם גם בתקופות שכמעט לא היו מתאמנים. "גם אם היה שחקן אחד באימון, הוא היה בא לאמן" נזכר אמיר פוארסה (28), שחקן נבחרת ישראל וקיבוץ יזרעאל, שהיה אחד מחניכיו. "היו שנים שכמעט לא היו בהן פעילות, גם אז יוסף לא ויתר, הוא הגיע ואימן בכוח והצליח לשקם. הוא מאמין גם בענף וגם בנו שנשחק את המשחק היפה הזה".
"היו שנים שכמעט לא היו בהן פעילות, גם אז יוסף לא ויתר, הוא הגיע ואימן בכוח והצליח לשקם. הוא מאמין גם בענף וגם בנו שנשחק את המשחק היפה הזה"
בימים אלו חווה המועדון רנסנס, מכמעט אפס מתאמנים בתקופת הקורונה לכמעט 40 ילדים שמשחקים טאג רוגבי, קבוצת נוער עד גיל 14 ועל פי התכנון- קבוצת בוגרים שתצטרף לליגה בעונה הבאה. "רוגבי זה משחק שמתאים בול לאישיות והאמונה שלנו, בני העדה הדרוזית" מסביר אמיר "זה משחק שבנוי על כבוד הדדי ולפעמים צריך להיות אגרסיבי ולפעמים רגוע. אצלנו הנשמה חשובה יותר מהגוף, הגוף זה רק בית ולכן אנחנו יותר מסכנים את הגוף, יותר אגרסיביים, שמים את הגוף על הקצה מבחינה פיזית".
אמיר פגש לראשונה את כדור הרוגבי כשהיה בן שמונה. בזמנו, בכפר, היה או כדורגל או כדורסל ולשניהם הוא לא התחבר. בן דוד שלו הציע לו להצטרף לחוג רוגבי ומשם אמיר לקח את זה הכי רחוק שאפשר "זה בול היה בשבילי. הייתי ילד קצת היפראקטיבי ושם הייתי פורק את כל האנרגיות. מרגע שנחשפתי לענף ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות".
אמיר השתפר משנה לשנה וכשהגיע לגיל 13, הגיעו לכפר נציגים מהאיגוד שבחרו שחקנים בפינצטה למחנה אימונים עד גיל 14. "הם סיננו וסיננו, ובסוף מצאתי רק את עצמי הולך לאימוני הנבחרת. אחרי הצבא הצטרף אליי בן דוד והיה עוד אחד מהעדה איתנו ופתאום אני מוצא את עצמי באליפות אירופה בליסבון עד גיל 19 (שביעיות) ומשם המשכתי לתואר ראשון בוינגייט". מזה 12 שנים שהוא בנבחרת ונהנה מכל רגע "זה כיף וכבוד גדול לייצג את המדינה".
ועכשיו, אמיר, שם את כל כובד המשקל לפתח את הרוגבי במג'אר. במסגרת היוזמה של איגוד הרוגבי להטמיע את הענף בקרב ילדים ונוער בבתי הספר, כחלק משיתוף פעולה עם התאחדות בתי הספר, נרשמו כמעט 40 ילדים לטאג רוגבי. אמיר מספר שהאפקט השפיע גם על הרוגבי הקלאסי והעניין הגובר לענף "יש פה תגובה טובה מאוד. הטאג חושף את הילדים לרוגבי ויש כאן פוטנציאל עצום, הנוער פה עף על זה והצלחתי לגייס שלוש קבוצות משני בתי ספר, היה לנו טורניר ראשון מוצלח. עכשיו שחקן ותיק שרואה חדשים, רוצה לבוא ולהראות שהוא יודע יותר טוב".
אמיר מספר שההורים ממש מעודדים את הילדים שלהם להשתתף, במיוחד לאור העובדה שהטאג לא כולל מגע ולכן אין סיכון לפציעות. אם בעבר, כפי שסיפר אמיר, היה בכפר כדורגל או כדורסל, היום יש מגוון רחב של חוגים הקשורים לספורט "אני בעצמי מורה לחינוך גופני בבית הספר ומעודד את התלמידים שלי להצטרף ולעסוק בספורט, לא משנה מה, כל פעילות מבורכת. הייתי שמח אם הם יבחרו ברוגבי, אבל זה מה שנקרא 'תחרות בריאה'", מחייך אמיר "אני שואף שתתגבר העשייה כאן ברוגבי, ונקים מועדון גדול שיהיה הכי חזק בצפון".
"כמורה לחינוך גופני אני מעודד את התלמידים שלי להצטרף ולעסוק בספורט, לא משנה מה, כל פעילות מבורכת. הייתי שמח אם הם יבחרו ברוגבי, אבל זה מה שנקרא 'תחרות בריאה'"
