תחילה מבט, אז חצי חיוך נבוך…. ואז תיקול לצלעות ואהבה גדולה. חמישה סיפורי אהבה ורוגבי מעוררי השראה ליום האהבה
ֿֿליאור ותומאסו (אריות ולביאות ירושלים). שני פסיכים בקורונה
ליאור: ״הכרנו תקופה ארוכה באימונים המשותפים, והייתה חברות טובה. תומאסו במקור מאיטליה אבל למד את המשחק באוקספורד (תומאסו: ״רציתי לעשות משהו הכי בריטי שיש״). בקורונה הקשר בינינו התחזק. סגרים, הקור הירושלמי והינו שני הפסיכים היחידים במועדון שהמשיכו לשחק. בשלב מסוים לבד. משם, תקופה של קצת תאקלים, ונולדה מיקלה. אני היום בהפסקה ממשחק פעיל״.
נטלי ואנה (תל אביב). ״קצת חזק יותר״
נטלי: ״הכרנו כשאנה הצטרפה לקבוצה לפני 3 שנים ואני הייתה כבר בקבוצה מספר שנים. התחלנו כשקניות אבל עם הזמן, הבנו שיש בניינו משהו מיוחד. הלכנו לדייט אחד והבנו שזה זה, והיום אנחנו גרות ביחד עם שתי חתולות. ברוגבי?…. המממ. אפשר להגיד שאנחנו מנסות להעלות את הרף אחת לשניה. באימוני תאקלים מתקלות אחת את השניה קצת יותר חזק מאת היתר״.
יעלי (רעננה) ומיטל (רחובות לגליל). ״איתה אני רוצה להיות״
מיטל: ״שיחקתי אז בינשופות רחובות. יעלי מספרת שהיא ראתה תמונה שלי בפייסבוק של חברה לקבוצה שלה (רעננה) ואמרה לעצמה ׳איתה אני רוצה להיות׳. אחרי תקופה שכללה כמה וכמה טורנירים היא התחילה איתי לא אחרת מאשר במסנג'ר של הפייסבוק. התכתבנו תקופה והיו מבטים נבוכים בטורנירים. המפגש האמיתי הראשון שלנו היה בבירת הרוגבי, קיבוץ יזרעאל. ארגנתי שם מחנה אימונים לנערות הרוגבי מכל הארץ וביקשתי מתנדבות מקבוצות הנשים שיעזרו לי. יעלי התנדבה, זה היה ב2.2.2019 ומאז הכל היסטוריה.
זה היה מחנה של יומיים או שלושה ושם הבנו שנועדנו זו לזו – חיבור מהמם והתרגשות גדולה. גם המחנה עצמו היה מוצלח וחווייתי לנערות ולמאמנים. ומאז ועד שהריתי ועשיתי הפסקה מהרוגבי היינו זוג שמח ואוהב ביומיום ויריבות על המגרש. תיקולים? כשההורים שלה הגיעו לצפות השתדלתי מאוד לתקל אותה בעדינות.
״גרנו יחד ברמת גן שנתיים ומשהו ועברנו לצפון לקיבוץ מלכיה. שם אנחנו מגדלות את בננו נועם ושם גם קנינו שטח לפני המלחמה ואנחנו מחכות לחזור ולבנות את בית החלומות שלנו.כרגע אנחנו מפונות בקלי"ה שבצפון ים המלח, רחוק מהבית אבל באירוח נפלא ותנאים טובים. ויום אהבה שמח לכולם!״
אילה (ירושלים) וגיא (אשקלון). הבחור קצת פיזי
אילה: ״גיא הכיר את המשחק דרך אביו ששיחק כנער ברוסריו, ארגנטינה. כשהיה בן 13 הצטרף למועדון באשקלון ובהמשך שיחק מספר שנים בנבחרות ישראל ואימן את הנוער באשקלון. בשנים האחרונות גר בירושלים ומשחק עם הברברים של אשקלון-ירושלים. אני הצטרפתי לקבוצת הנשים אחרי שראיתי אימון של הקבוצה בגן סאקר (מאז עברנו לאיצטדיון בגבעת רם!) עכשיו זו העונה השלישית שלי בקבוצה.
הכרנו לראשונה באימונים המשותפים של ירושלים. בהמשך ביום מושלג אחד לפני שנתיים נפגשנו במקרה בעמק ומשם זה התפתח 🙂
כשגיא רוצה להחמיא לי כשחקנית חזקה הוא קורא לי בהמה, אני עדיין מתקשה לקחת את זה כמחמאה. בנוסף לגיא יש נטייה למשחק מאוד פיזי, ובעונה שעברה יצא לו לשים כמה טריים מרשימים דרך מגע אבל אני פספסתי את כולם כי בדיוק לא הסתכלתי למגרש. אבל זכיתי לראות אותו מקיא מחבלת ראש במקום, הוא הרגיע אותי ואמר שהיו לו פציעות מכוערות יותר״.
אווה ודימיטרי (חזירי וחזירות בר חיפה). מקזחסטן באהבה
אווה ודמיטרי (במשותף): ״ נפגשו כבני נוער ברוגבי בקזחסטן משם עלינו לפני שלוש שנים. עד היום אנחנו ממשיכים לאהוב ולשחק רוגבי. אנחנו שחקנים בהווה במועדון חיפה. עברה שנה מאז שהתחלנו לפתח רוגבי לילדים; דרך המועדון אנחנו מלמדים רוגבי בבתי ספר ומזמינים ילדים להצטרף לקבוצה שלנו״.
